שופר למרגלות הר הבית, איסוף חללים במסירות נפש ומאמץ-על להתרת עגונות, קביעת הנורמות שאפשרו לחיילים דתיים לשרת בכל יחידות צה”ל וכתיבה ענפה בנושאי תורה ומדינה. חותמו של הרב שלמה גורן, שנולד בשנת 1918, על ההיסטוריה הישראלית ניכר בנושאים הנ”ל ובתחומים רבים אחרים. הרב גורן גדל בכפר חסידים ולמד בישיבת חברון, שם נודע כעילוי נדיר. במקביל, לחם הרב בשורות הלח”י וההגנה, ולמד באוניברסיטה העברית. לבקשת הרבנים הראשיים ודוד בן גוריון, ולמרות רצונו להמשיך ולשרת כלוחם במלחמת העצמאות, קיבל הרב גורן על עצמו את הקמתה של הרבנות הצבאית הראשית, וקבע במשך עשרות שנים את דרכי שמירת ההלכה בצה”ל. במלחמת ששת הימים, זכה הרב להיות ממשחררי ירושלים וחברון, וזכה בפרס ישראל על פעלו התורני. כרב הראשי לתל אביב, ולאחר מכן כרב הראשי לישראל, לא נרתע מהבעת עמדות הלכתיות ברורות, מקוריות ונחושות בכל תחום, גם לנוכח מתנגדיו. בשנותיו האחרונות עסק הרב גורן בכתיבה תורנית ענפה, ועמד בראש ישיבת ‘האדרא’ הסמוכה לכותל המערבי. הרב נפטר בכד בחשוון תשנ”ה (29.10.1994)

במאה התשע עשרה, משפחת הבנקאים היהודיים רוטשילד היוותה סוג של סמל להצלחה כלכלית יהודית (בעיני אוהבים ושונאים כאחד), וסמל לנדבנות ולחסד. על  מפעליה הפילנטרופיים של המשפחה היה ממונה בעיקר בנימין אדמונד דה רוטשילד, יליד 1845 ואיש האגף הצרפתי של המשפחה. רוטשילד, ששמר על המסורת היהודית במהלך כל חייו, החל לפעול למען היישוב בארץ לאחר פנייה נואשת של מתיישבי ראשון לציון, ובזכות פועלם של הרב שמואל מוהליבר ושל הרב צדוק הכהן, רבה של פריס. תוך זמן קצר פרס רוטשילד את חסותו כמעט על כל מושבות העלייה הראשונה, ודאג לכל צורכיהם בכל התחומים במשך עשרים שנה. שליחיו של רוטשילד (הפקידים) לניהול המושבות ניצלו את כוחם לא פעם לשלטון רודני ומתעמר, והדבר גרם לחיכוכים שונים. עם זאת, רוטשילד לא הפסיק את פעולותיו ליישוב הארץ. הוא קנה חצי מיליון דונם של אדמות, ועליהם הוקמו שלושים יישובים. נפטר בכ”ד במרחשוון תרצ”ד (2.11.1934). אתר הזיכרון ושלטי ההנצחה סביב קברו של רוטשילד ברמת הנדיב שבכרמל מלמדים עד היום על פועלו של מי שנודע כ”אבי היישוב” ו”הנדיב הידוע”.

טקס חנוכת העיר שהתקיים בכ”ג במרחשוון תשכ”ה (29.10.1964) היה שיאו של מבצע סו”ס (סוף סוף) שהוביל ראש הממשלה, לוי אשכול, לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל. העיר כרמיאל כונתה  בשם זה על שם הכרמים הרבים המקיפים אותה. היא הוקמה כעיר מתוכננת היטב, שנועדה להוות מוקד משיכה לציבור הרחב מכל מרחבי הארץ, שֶיְנצל את יופייה ואת יתרונותיה ויעלה לגליל. קרוב לארבעים אלף איש גרים כיום בכרמיאל. התושבים נהנים ממערכת חינוך משובחת, הכוללת גם את מכללת אורט בראודה הידועה להכשרת מהנדסים ואנשי טכנולוגיה; מפארקים רחבים ומרהיבים; מהאמפיתיאטרון הגדול בארץ; וממגוון מפעלים של תעשייה מסורתית ושל חברות היי־טק. פסטיבל המחולות המסורתי, המקבץ אל העיר כבר למעלה משלושה עשורים רבבות חובבי ריקודי עם, הפך במשך השנים לאחד מסמליה של העיר הגלילית. בכרמיאל יש נציגות של כלל הציבור בארץ, ורבבות עולים, בעיקר ממדינות חבר העמים, התיישבו בה במשך השנים. הכלנית המציצה בין ההרים מופיעה בסמל העיר ומתנגנת גם בשירם של עידית חכמוביץ’ ונחום היימן: “אתה יודע, כרמיאל תמיד היא בית,
עם כלנית שמורה בתוך הלב”.

החרדה הייתה עצומה, ובצדק. מנהיגים טיכסו עצה בחשאי, כיצד להעלות את יהודי הארץ לכרמל, למלחמת גבורה נואשת. אל הנגב נשלחו פלוגות פלמ”ח, עם “מקלות כתחליף לרובים”, כדי לעצור את הפולש. ביוון המתינו כבר יחידות הס”ס, במגמה לחבור לערביי הארץ, ולעולל ליהודי ארץ ישראל, את מה שעוללו לאחיהם במזרח אירופה.  הצבא הגרמני ששטף את צפון אפריקה, בפיקודו של המפקד הגרמני האגדי, ארווין רומל, רמס בדרכו את הכוחות הבריטיים, הגיע כבר עד שערי אלכסנדריה שבמצרים, ונראה כבלתי ניתן לעצירה. את הציבור בארץ, הרגיע הרב הראשי יצחק הרצוג, ששב מארצות הברית , למרות שהוצע לו להשאר שם במקום מבטחים, ולא לחזור לארץ ישראל העלולה ליפול בידי הגרמנים. בנאום בפני קהל נרגש ברחובות, הכריז הרב :”בית שלישי לא יחרב”. התפילה נשמעה.  בכג’ חשוון תש”ג (3.11.1942) הכריעו הכוחות הבריטים בפיקודו של הגנרל מונטגומרי את הצבא הגרמני בקרב “אל עלמין”. גלגל המלחמה התהפך. יהודי הארץ ויהודי מצרים נצלו. בית שלישי לא נחרב.

דונה גרציה (ובשמה העברי – חנה) נולדה בשנת 1510 למשפחת אנוסים אמידה בפורטוגל. כשבגרה, גילו לה הוריה על דבר יהדותה והיא נישאה לדודה, צמח בנבינשתי, בטקס יהודי מחתרתי ובטקס כנסייתי גדול. לאחר מות בעלה, הפכה דונה גרציה לאחת מנשות העסקים העשירות באירופה. מפחד האינקוויזיציה, עברה עם בתה לאנטוורפן ועמדה בראש האימפריה הבנקאית של משפחות בנבנישתי ונשיא. סכסוכים כלכליים הביאו למעברה לאיטליה, שם חזרה בגלוי ליהדותה, ומשם לקושטא, שם שמח הסולטן הטורקי לארח במדינתו את אחת מנשות העסקים הידועות בעולם. דונה גרציה, יחד עם אחיינה (וחתנה) דון יוסף נשיא, פעלו ללא הרף למען יהודי העולם. בכספה הוקמו בתי כנסת, מוסדות חסד וישיבות. יהודי האימפריה העות’מאנית כינו אותה בכבוד “לה סניורה” – הגברת. דונה גרציה לא נרתעה מלהיאבק גם בשליטים שרדפו את היהודים ואת האנוסים, כמו בפרשת חרם אנקונה (שנכשל). גולת הכותרת של פעילותה למען אחיה הייתה חכירת העיר טבריה מהשלטון העות’מאני, והניסיון ליישב בגליל רבבות יהודים. לפני שהצליחה לממש את חלומה ולעלות לארץ, נפטרה דונה גרציה בכ”ג במרחשוון הש”ל (3.11.1569).

בתוך האימה והחשיכה של ימי השואה, הבליחו פה ושם מעט נקודות אור של “חסידי אומות העולם”. אחד הידועים שבהם, היה אוסקר שינדלר, שנולד בשנת 1908. שינדלר, גרמני יליד צ’כיה, הצטרף בצעירותו למפלגה הנאצית. ככל הנראה, קרבתו לנאציזם לא נבעה מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך רצון לנצל הזדמנויות עסקיות שנקלעו לידיהם של מקורבי השלטון. עם כיבוש פולין בידי הגרמנים, השתלט שינדלר על מפעל מתכת בקרקוב שהיה בבעלות יהודית, והעסיק בו יהודים מהגטו הסמוך. שינדלר נהג בהגינות יחסית עם עובדיו, ובהדרגה החליט להצילם מהאסון שציפה להם. בעזרת שוחד רב, והודות לקשריו האישיים, פרשׂ שינדלר את חסותו על מאות יהודים, ופעל בכל דרך להצילם מהשמדה. גם לאחר חיסול גטו קרקוב והעברת שרידיו למחנות כפייה, הצליח שינדלר לשמור על עובדיו, ופעל בכל דרך כדי להציל עוד ועוד יהודים. למעלה מאלף יהודים חייבים, ככל הנראה, את חייהם באופן ישיר למסירותו. לאחר המלחמה, קיבל שינדלר את תואר “חסיד אומות העולם”, וסרט קולנוע מפורסם שנעשה על הפרשה, הפיץ בכל העולם את סיפורו.נפטר  בכ”ג חשוון תשל”ה (9.10.1974) ונקבר בבית העלמין הנוצרי בהר הזיתים.

מאות אלפי הנוסעים הגודשים מדי יום את תחנת הרכבת תל אביב מרכז, מכירים את שמו היטב מקולות הכורזים ברכבות. מנחם סבידור נולד בפולין, התייתם בגיל צעיר, ועם תחילת מלחמת העולם ניסה לשווא לשכנע את קרוביו ואת אחיו להימלט. לאחר שנכשל בניסיונות שכנועיו, פנה סבידור אל חסיד אומות העולם, הקונסול היפני בליטא, סמפו סוגיהרה, ובעזרת האישורים שקיבל ממנו הוביל חבורת צעירים לארץ ישראל במסע ארוך והרה סכנות דרך רוסיה, סין והודו. בארץ, שירת סבידור בצבא הבריטי בתפקידי ניהול ומטה, וצבר ידע רב שאותו העביר לצה”ל עם הקמתו. בשורות צה”ל שירת כסגן אלוף. בשנת 1954 החל סבידור קדנציה בת עשור כמנכ”ל רכבת ישראל, תפקיד שזיכה אותו לימים בקריאת שם התחנה המרכזית בארץ על שמו. לאחר סיום תפקידו, כיהן סבידור בתפקידים ציבוריים שונים, ביניהם חבר מועצת עיריית תל אביב (שכמעט עמד בראשה) ונשיא תנועת מכבי העולמית. בראשית שנות השמונים נבחר סבידור לכהן כיושב ראש הכנסת מטעם הליכוד. בכ”ב במרחשוון תשמ”ט  (2.11.1988) נפטר סבידור, ונטמן ליד רעייתו רעיה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

הרעיון המקורי היה חיובי למדי.  שיטת ממשל שבה יבוטל הרכוש הפרטי, ימוגרו העוני ופערי המעמדות, כל אדם יעבוד כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו. הרעיון שכונה בשמות שונים במהלך עיצובו, התגבש לבסוף כרעיון תחת הכותרת “קומוניזם”. והחל לצאת אל הפועל בכב’ חשוון תרע”ח ( 7.11.1917, תאריך שהשתנה ל24.10 בשל שינויים שבוצעו בלוח  השנה).  ביום זה השתלטה המפלגה הקומוניסטית-הבולשביקית על רוסיה.  הקימה לאחר מלחמה ארוכה ומרה את ברית המועצות, והחל הנסיון  הגדול תולדות האנושות, לחיי שיוויון ואחווה תחת הדגל האדום.  לא ארכו הימים והחלום הפך לסיוט. המהפכה הקומוניסטית רמסה את זכויות האדם,  מיליונים  נרצחו בשם ערכיה, היא שללה את החירות, והביאה בסופו של יום, גם לחורבן כלכלי ולעוני. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמהפכה (שרבים מאוד ממנהיגיה  ומחולליה היו יהודים, והיא השפיעה מאוד על עיצוב דמותו של הישוב היהודי בארץ), העלתה את הנושא החברתי, על סדר היום העולמי, והשפיעה לא מעט, גם על הסדרים חברתיים שכולנו נהנים מהם.

רחל לנדאו נולדה בפולין (1910), עלתה לארץ עם משפחתה בימי העלייה השלישית, וגדלה בקיבוץ בית אלפא. מגיל חמש עשרה הייתה חברה בהגנה, ובמקביל לעבודתה כמורה, הוזמנה להיות האישה היחידה בקורס הטייס הראשון של חברת “אווירון” (סוג של מסווה ל”שירות האוויר” של המחתרת). רחל שירתה שנים רבות כטייסת. בתקופת המנדט, גם בהיותה אמא לתינוקות צעירים, העבירה אספקה וחומרים מסווגים ליישובים מבודדים, מתוך הנחה שהבריטים לא יחשדו בטייסת הצעירה שראו בה בת עשירם מפונקת. השתתפה במשימות שונות במלחמת העצמאות (אם כי הסתייגה משילוב נשים במשימות טייס קרביות), ועסקה בפעילות רכש אינטנסיבית בבריטניה ובארצות הברית לצורך רכישת מטוסים לחיל האוויר הצעיר של מדינת ישראל. במהלך שנות החמישים והשישים, כיהנה רחל (שנישאה למרדכי מרקובסקי) כראש “קלוב התעופה בישראל”,  ופיתחה בהתמדה ובשיטתיות את תחום התעופה האזרחית במדינה. לאחר לימודיה לד”ר למשפטים ולקרימנולוגיה, יזמה מרקובסקי לנדאו את פרויקט “אחים בוגרים”, שבמסגרתו הוצמדו חונכים בוגרים ליתומים שאבותיהם נפלו במערכות ישראל. על מעשיה קיבלה אותות ופרסים רבים. נפטרה בכ”ב במרחשוון תשס”ב (19.11.2011).

בתחומים רבים ומגוונים הותיר את חותמו חיים ויצמן, מנהיג התנועה הציונית ונשיאה הראשון של מדינת ישראל, שנפטר בכ”א במרחשוון תשי”ג (9.11.1952). בתחום המדע סימל ויצמן, הנער היהודי מהעיירה הקטנה ברוסיה שהפך לאחד מגדולי הכימאים והמדענים בזמנו, את כוחן של ההתמדה ושל היצירתיות. תכונות אלו סייעו לו להציל את בריטניה בימי מלחמת העולם (בזכות פיתוח הטכניקות להפקת האצטון), וכן בהקמת מכון ויצמן, העומד בחזית המדע העולמי עד ימינו. בתחום הפעילות הציונית, הקים ויצמן אגודה להפצת הציונות וללימוד העברית כבר בגיל חמש עשרה, יזם את רעיונות “הציונות הסינטתית” שחיברה בין הציונות המדינית והמעשית, עסק בתחומי תרבות וחינוך והנהיג את התנועה הציונית קרוב לשני עשורים. בתחום הפעילות המדינית, עמד ויצמן על ערש הולדתה של הצהרת בלפור, ויצר את הקשר ההדוק ביו הציונות לבריטניה. בערוב ימיו, גם לאחר שהוזז מהנהגת התנועה הציונית ובהיותו חולה ועיוור, השתמש ויצמן בקשריו הבינלאומיים וביוקרתו כדי לסייע למדינת ישראל בימים הקריטיים שקדמו להכרזת המדינה. ויצמן הספיק לכהן קצת יותר משנתיים כנשיאה הראשון של ישראל, ונטמן בחצר ביתו שברחובות.

תפריט נגישות