שודדי ים היו הסיוט הגדול של המפליגים בים התיכון בימי הביניים. רבים מאלו שנפלו בידי השודדים,  נלקחו לעבדות ולחיי יסורים,  אולם גורלם של ארבעה חכמים יהודים שנפלו בידי השודדים היה שונה. “ארבעת השבויים” היו ארבעה מחכמי ישראל שהביאו עמהם  את תורתו של מרכז התורה הבבלי שהלך ושקע באותה תקופה, ולמזלם ולמזלנו, הובאו  במקרה בידי השודדים לנמליו השונים של הים התיכון. רבי חושיאל נפדה בידי קהילת קירואן והקים את מרכז התורה של צפון אפריקה, רבי שמריא ניצל בידי יהודי אלכסנדריה והקים את המרכז התורני של מצרים, ואילו רבי חנוך, שיום פטירתו   חל היום, כ”ג בתשרי ד’תשע”ה (1015), ואביו  רבי משה, שנמכרו ליהודי קורדובה הקימו עולם של תורה בספרד.  חלק מההיסטוריונים מפקפקים בנכונותו של הסיפור שהובא לראשונה “בספר הקבלה” שחיבר רבי אברהם בן דוד במאה השתים עשרה.  אולם, במורשת היהודית  הפך הסיפור לאות ולמופת על הרצף הניסי של מסירת התורה מדור לדור בעם  ישראל .”כי לא תשכח מפי זרעו”.

הצוקים הנישאים, הנוף המרהיב של הכינרת ועשרות הנשרים המרחפים ממעל היו הנוף שנגלה לעיניהם של שלושת הלגיונות הרומאיים שהגיעו בסתיו של שנת 67 למרגלות המבצר היהודי האחרון שנותר בגליל – העיר גמלא שבגולן. שבועות ארוכים נמשך המצור על העיר. המצוקים שהגנו עליה, חומותיה הגבוהות ואומץ ליבם של לוחמיה בראשות יוסף בן המיילדת,  שמפעם לפעם הפליאו מכותיהם במחנות הרומאים, כל אלו הקשו על כיבוש העיר. גם ההסתערות הרומאית לתוככי גמלא, לאחר שיחידת עילית רומאית הצליחה לפרוץ את חומותיה, הסתיים בהמוני רומאים הרוגים. רבים מהם נהרגו בעת נפילתם מגגות הבתים שכוסו, כנראה, בסכך לרגל חג הסוכות. בסופו של דבר, גבר הכוח הרומאי על אומץ ליבם של היהודים בכ”ג בתשרי שנת 67 לספירה. אלפים מתושביה נהרגו בידי הרומאים, נפלו לתהומות או אולי הפילו עצמם כדי למות כבני חורין. גמלא שקעה בתהום הנשייה. עם שובו של עם ישראל לרמה לאחר מלחמת ששת הימים, זוהתה גמלא ונחשפו עתיקותיה. בית הכנסת העתיק ושרידי החומות לצד המפלים והנוף המדהים השיבו לגמלא המוני מטיילים יהודיים.

היריות שנשמעו מתוך חדר האמבטיה בבית משפחת אהרונסון שבזכרון־יעקב הזעיקו למקום את השומרים הטורקיים, שזעמו על כך שלא יוכלו להמשיך יותר בעינויים. שלושה ימים לאחר שירתה בעצמה, בכ”ג בתשרי תרע”ח (9.10.1917), נפטרה שרה אהרונסון מפצעיה. היא גדלה באחת ממשפחות המייסדים של זכרון־יעקב, הייתה מקורבת לאחיה אהרון, וסייעה בידו בהקמת רשת הריגול ניל”י שנועדה לזרז את הגעת הבריטים לארץ ולסייע במיגור העריצות הטורקית. במסעה חזרה לארץ מאיסטנבול שבטורקיה, לאחר שנפרדה מבעלה, נחשפה שרה למוראות טבח הארמנים, והייתה נחושה לפעול בכל כוחה נגד הטורקים. לאחר שעזב אהרון את הארץ, פיקדה שרה על המחתרת, והעבירה ידיעות חיוניות למאמץ המלחמה הבריטי. חוסר זהירות והלשנות הביאו ללכידת הרשת. שרה סירבה לגלות לחוקריה את שמות חברי הרשת והעדיפה להתאבד. העובדה שמחתרת ניל”י הייתה מזוהה עם מפלגות הימין ביישוב היהודי, הביאה להשכחת פעילותה במשך שנים רבות. העוול תוקן לאחר שנים רבות בידי דבורה עומר, שספרה “שרה גיבורת ניל”י” הפך לאחד מספרי הילדים הנפוצים ביותר בישראל, והפך את דמותה של שרה לגיבורה לאומית.

הכינוס בחדרו הקטן של יצחק בן צבי ביפו בליל שמחת תורה, כ”א בתשרי תרס”ח (20.9.1907), היה חשאי. חברי הקבוצה, צעירים בני העלייה השנייה ובראשם ישראל שוחט ואלכסנדר זייד, החליטו לפעול כדי להעביר את השמירה על המושבות החדשות לידיים יהודיות. הארגון נקרא על שמו של שמעון בר גיורא, מנהיג המרד ברומאים. סיסמת הארגון, “בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום”, נלקחה מתוך שיר “הבריונים” של יעקב כהן, שהוקדש לכבוד קנאֵי ירושלים בימי בית שני. אחרי מאמצים רבים, הצליחו חברי הקבוצה לקבל לידיהם את האחריות על השמירה במושבות הגליל, ובהמשך שינו את שם הארגון ל”השומר”. מראה השומרים הגליליים חמושים ודוהרים על סוסים, תוך שהם מחקים את מנהגי שכניהם הבדואים ולבושם, הלהיב את הנוער היהודי בגולה. אותו נוער ראה במחדשי כוח המגן העברי את תמצית היהודי החדש, ובשל כך תנועת הנוער הציונית הראשונה נקראה “השומר הצעיר”. לימים, הפכה התשתית שהקימו אנשי “השומר” לבסיס להקמת ארגון ההגנה. בדור האחרון פועל ברחבי הארץ ארגון “השומר החדש”, שאנשיו מסייעים לחקלאים להתמודד עם אתגרי ביטחון ופשיעה.

מלכה רופא נולדה ברוסיה בשנת 1915, ולאחר גלגולים שונים בארץ התיישבה לבסוף בקיבוץ מעוז חיים. במסגרת פעילותה בהגנה, הוכשרה כאלחוטית שתפקידה היה לסייע להקמת תחנות קשר בארץ, במקרה שזו תיכבש בידי הנאצים. לאחר הסרת כיבוש הארץ בידי הגרמנים, הוחלט לשלחה לעיראק כדי לסייע בהקמת תחנת קשר של תנועת המחתרת הציונית במקום. במסע הרפתקאות, תוך שהיא מחופשת לחייל בריטי ולצידה בתא המטען לאורך כל הדרך הארוכה לבגדד שהה כלב זאב גדול שנועד להרתיע שוטרים בריטיים מחיפוש מיותר, הגיעה לבגדד והוסוותה כ”רשל”, צעירה שסייעה למשפחות היהודיות האמידות שבעיר. בבגדד הקימה את תחנת האלחוט, וסייעה בהכשרת הנוער היהודי לעלייה לארץ. המשפחות היהודיות במקום קיבלו אותה בברכה ופרשו עליה את חסותה. אולם, כשהחלה המשטרה לחשוד בפעילותה, הוברחה חזרה לארץ. עם שובה לקיבוץ, נשלחה מלכה לאירופה לסייע בארגון תנועת ההעפלה. היא שירתה באוניות המעפילים, נכלאה בקפריסין (שם עסקה בחינוך הנוער במחנות המעצר), ונמלטה לחוף נהריה בעזרת מבריחים ערביים. מלכה רופא עסקה בתפקידים שונים בקיבוץ המאוחד. נפטרה בכ”א בתשרי תשנ”ז (4.10.1996).

רבי אליעזר פאפו נולד (1786) בסרייבו שבבוסניה, לאחת המשפחות הידועות והוותיקות בקהילה היהודית במקום. למד בישיבות שונות ברחבי הבלקן, שימש תקופה קצרה כרבה של בוקרשט,  והתמנה לרבה של קהילת סיליסטרה שבבולגריה, בה כיהן עד לפטירתו בכ’ בתשרי תקפ”ח (11.10.1827). רבי אליעזר, שנערץ על אנשי קהילתו, נודע בנועם הליכותיו, במסירותו לנזקקים ולנרדפים ובמחויבותו לצדק חברתי ולהשכנת שלום בקהילה. חיבר ספרים רבים בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא, הגמרא, התפילות והקבלה. בין גדולי תלמידיו היה הרב יהודה חי אלקלעי – לימים אחד מהחשובים שבמבשרי הציונות, שאת חיבתו לארץ ירש מרבו, שהשתוקק לעלות אליה כל ימיו אך לא הצליח לעשות זאת בשל מחלתו. נודע לדורות בזכות ספרו “פלא יועץ” (פל”א = פאפו אליעזר), אחד מספרי המוסר הידועים בעת החדשה, שזכה למהדורות אין ספור ונלמד עד היום בקרב קהילות שונות. בספר ישנם מאות ערכים המסודרים על פי סדר האלף־בית, המקיפים את כל תחומי חייו של היהודי. הם מסבירים בבהירות ובשילוב של הנחיות הלכתיות והסברים אמוניים וקבליים את הצורה שבה נדרש יהודי לנהל את חייו.

ההמונים שהסתובבו מסביב לוול סטריט בניו יורק בחודשים שקדמו לאסון קרנו מאושר. השגשוג הכלכלי שפקד את אמריקה הניב רווחים עצומים למשקיעים בבורסה הניו יורקית שמעגל המצטרפים אליה גדל מדי יום. מעטים הבחינו בסימני האזהרה מפני הבועה הכלכלית המלאכותית ההולכת ומתפוצצת. ביום חמישי השחור, כ’ בתשרי תר”ץ (24.10.1929), החלו מחירי המניות לרדת, והירידה הפכה במהירות למפולת. מיליונים שמשכו את כספם בבהלה מהבורסה הקורסת הביאו לפשיטות רגל המוניות של חברות ובנקים בכל רחבי העולם. תוך זמן קצר נקלעה הכלכלה האמריקאית לסחרור, והחל עידן “השפל הגדול”. בשיאו, רבע מכוח העבודה האמריקאי היה חסר עבודה. הטלטלה הכלכלית והעוני שבעקבותיה שינו את העולם. כוחם של מצדדי התערבותה של המדינה בכלכלה הלך והתעצם, ומדיניות “הניו דיל” של הנשיא רוזובלט זכתה לאהדה ברחבי העולם (במקביל לביקורת הנשמעת כלפיה עד עצם היום הזה). מעבר לים הביאה הקריסה הכלכלית לעלייתם של התנועות הקיצוניות באירופה, ובראשן הנאציזם, שתפס את השלטון בגרמניה תוך זמן קצר. גם עולם התורה וארגוני החסד היהודיים נפגעו מהמשבר בצורה קשה

בי”ט בתשרי תקנ”ח (9.10.1797), בעיצומו של חג הסוכות, עטתה וילנא היהודית אבל. המונים ליוו למנוחות את מי שנתפס בדורו ולדורות כמייצג של יהדות ליטא – הגאון רבי אליהו מווילנא, שעוד  בחייו כונה “הגאון”. הגאון לא שימש מעולם בשום משרה רבנית, והתפרנס מקצבה קטנה שהעניקה לו הקהילה כדי שיוכל להתמסר ללימודיו. גאונותו ובקיאותו בכל התורה על כל חלקי הנסתר והנגלה שבה, מחויבותו המוחלטת לפשט ולאמיתה של תורה, ובעיקר התמדתו הבלתי נתפסת, הפכו את דמותו לסמל הלמדן ותלמיד החכם בעולם המזרח־אירופי, ואילו אמירותיו בזכות העיסוק במדע ובחוכמה אומצו בחום גם בידי המשכילים. הגר”א, שחשש מתופעות משיחיות מסוכנות, הוביל את ההתנגדות לחסידות, אך בד בבד המשיך להיות נערץ גם על מנהיגיה. כתביו של הגר”א על הגמרא, על השולחן־ערוך ועל ספרות הקבלה, מצטיינים בתמצות המכיל בתוכו פרשנויות ורעיונות עמוקים שדורות עמלו על ביאורם. הגר”א, שככל הנראה ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, פיתח בין השאר את תפיסת “גאולה דרך הטבע” שקראה לפעילות אקטיבית למען השבת העם היהודי לארץ ישראל. בשם תפיסה זו, עלו לארץ רבים מתלמידיו.

חסידי חב”ד זוכרים אותו כ”נשיא החסיד”, ומכנים אותו “הפרזידנט”. חובבי ההיסטוריה בישראל, נהנים ממאות הספרים של המרכז לחקר ההיסטוריה היהודית הקרוי על שמו, ותלמידי ישראל הולכים יום־יום לבתי הספר מתוקף חוק חינוך חובה שנחקק ביוזמתו. שניאור זלמן רובשוב, שלימים שינה את שמו לזלמן שז”ר, נולד ברוסיה למשפחה חב”דניקית בשנת 1889. מילדותו נמשך לחקר ההיסטוריה היהודית, כמו גם לפעילות ציונית במסגרת תנועת העבודה. לאחר שעלה לארץ, הפך לאחד מראשי היישוב היהודי, ונודע כנואם מחונן. שז”ר היה ממחברי מגילת העצמאות, ובתפקידו כשר החינוך הראשון סייע להתארגנות מערכת החינוך הישראלית. עם זאת, במסגרת תפקידו זה הוא ספג ביקורת, בשל מעורבותו באי הסדרים שהתגלו בהקמת מוסדות חינוך בריכוזי העולים. בשנת 1963 נבחר לנשיא המדינה השלישי, וטיפח במסגרת זאת את אחדות העם בתקופות המורכבות של מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה . שז”ר שמר על אורח חיים דתי, ונודע בקרבתו הרבה למנהיגם של חסידי חב”ד, הרבי מלובביץ. נפטר בי”ט בתשרי תשל”ה (5.10.1974) ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

פרופ’ זאב לב נולד בשנת 1922 באוסטריה וגדל בברלין. עם התעצמות הנאציזם, נשלח לבריטניה במסגרת “הקינדר טרנספורט” (רכבת הילדים). הוריו ומשפחתו נותרו בגרמניה ונרצחו. עם תחילת המלחמה, הוגלה כנתין גרמני למחנה עבודה בקנדה, וחולץ משם על ידי רבה של טורונטו, הרב קמינציקי, שאימץ אותו כבן. לב זכה לתואר ד”ר לפיזיקה מהאוניברסיטאות החשובות בארצות הברית, אך למרות הצעות עבודה מפתות עלה בשנת 1950 לישראל הצעירה, ושימש כמרצה באוניברסיטה העברית. שם, סייע בין השאר לפיתוח מכשירי הMRI והמיקרוגל. מתוך אמונה ברעיון “תורה ומדע”, הקים  בסוף שנות השישים יחד עם פרופ’ חיים יעקופוף את בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים (היום “מכון לב”) שהפך למוסד ובו אלפי צעירים הלומדים תורה ברמה ישיבתית בשעות הבוקר, ותארים אקדמאיים מתקדמים במקצועות המדעים המדויקים אחר הצהריים. כעשרת אלפים בוגרים יצאו ממכון לב, על שש שלוחותיו (כולל מכון טל לסטודנטיות), המשלבים תורה ודרך ארץ בכל מעשיהם. במשך כל שנותיו פרסם פרופ’ לב מאמרים תורניים רבים במגוון תחומים. זאב לב, חתן פרס ישראל, רבה של שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים וחבר בוועדות ציבוריות שונות נפטר בי”ח בתשרי תשס”ה (3.10.2004)