עשרות הנערים שביקשו לבלות במועדון ה”דולפי” שבמתחם הדולפינריום בתל אביב, בליל שבת י’ בסיוון תשס”א (1.6.2001) לא שמו לב למחבל, תושב קלקיליה, שהמתין בשקט בצד. סמוך לחצות אירעה הזוועה. מטען הנפץ כלל גם רסיסי מתכת חדים. שבעה עשר מהנערים נהרגו מייד, וארבעה מתו מאוחר יותר מפצעיהם. עוד מאה ועשרים נפצעו. אבל כבד ירד על ישראל, ובמיוחד על בית הספר “שבח מופת” בתל אביב, שרבים מהנרצחים היו בין תלמידיו. ההלוויות האין סופיות בהשתתפות אלפים היו קורעות לב. רוב הקורבנות היו בנים למשפחות שעלו ממדינות חבר העמים באותה תקופה, והשילוט בעברית, ברוסית ובאנגלית “זה הבית שלנו” שהוצב במקום לאחר הרצח, ביטא את תחושותיהם. למרות הזעם בישראל והגינוי הבינלאומי לפיגוע, שאותו אירגן החמאס, העדיף ראש הממשלה אריאל שרון להכריז כי “איפוק זה כוח”, ולהמשיך במדיניות ההבלגה שאותה הנהיג מאז תחילת האינתיפאדה השנייה. יעברו עוד חודשים ארוכים ושפיכות דמים נוראית עד שתצא ישראל למבצע חומת מגן, ותרוצץ את ראש הנחש של הטרור הפלשתיני.
הרב יעקב מאיר נולד בירושלים (1888) ולמד בישיבותיה. מגיל צעיר נחשב כתלמיד חכם, כדיין מבריק וכאיש ציבור שהיה בין מקימי בית החולים “משגב לדך”. נשלח מטעם קהילת ירושלים לאסוף כספים למען עניי העיר בבוכרה ובצפון אפריקה, שם התקבל בכבוד בידי הקהילות המקומיות, סייע להם בעניינים הלכתיים ועמד מאחורי גלי עלייה שהגיעו לארץ מאזורים אלו. בארץ, פעל הרב מאיר לאיחוד בין עדות ישראל ולתחיית השפה העברית. יחד עם אליעזר בן יהודה ורבים אחרים, הקים את “ועד הלשון”. נטייתו לציונות ולשיתוף פעולה עם כל חלקי העם קוממה עליו את קנאי ירושלים, והם מנעו ממנו להיבחר כרב העיר. במקום רבנות ירושלים, כיהן הרב מאיר במשך שנים ארוכות כמנהיגה הבלתי מעורער של יהדות סלוניקי, והוביל אותה בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה ושל עצמאות יוון. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב לארץ, נבחר כראשון לציון, וביחד עם הרב קוק היה ממייסדי הרבנות הראשית לישראל. הרב מאיר עסק כל חייו בהפצת תורה, בקירוב לבבות ובפעילות נחושה למען קוממיות ישראל בארצו. נפטר בט’ בסיוון תרצ”ט (26.5.1939).
הוא שָׁכַל במגפות ובפרעות את אשתו וארבעה מילדיו. ביתו וקהילתו נחרבו פעם אחר פעם. הרדיפות והגזרות מצד השלטונות העות’מניים לא פסקו ולו לרגע. אבל כל זה לא הפריע לרבי ישראל משקלוב להמשיך לבעור באהבת ארץ ישראל ולפעול בכל כוחו למען יישובה. רבי ישראל, מתלמידי הגר”א, עלה בראשית המאה התשע עשרה יחד עם חבריו מהעיר שקלוב שבליטא, ועמד בראש קהילת “הפרושים” שהוקמה בצפת. הוא נשלח מטעם הקהילה למסעות גיוס כספים בחו”ל. בארץ, סייע ליישוב היהודי בצפת לעמוד מול כל הגזרות והאסונות שנחתו עליו, ועמד בראש פעולות ההצלה לקהילה בעיר לאחר רעידת האדמה הגדולה. בין לבין, הספיק רבי ישראל משקלוב לחבר את הספר “פאת השולחן” על המצוות התלויות בארץ, ובו תיאר את נחישותו להישאר בארץ גם לאחר הייסורים הנוראיים שעבר: “כי בייסורים רבים עמדה לי אשר זכיתי להסתפח בנחלת ה’ “. בירושלים, עסק רבי ישראל ביוזמות שונות להעצמת היישוב, וביניהן הקמת בית הכנסת “חורבת רבי יהודה החסיד” .בט’ בסיוון תקצ”ט (22.5.1839) נפטר רבי ישראל ונקבר בטבריה.
רבי יעקב חיים סופר נולד בבגדד (1870), שם למד תורה מפי רבני העיר, ובעיקר מפי רבו – רבי יוסף חיים (הבן איש חי). בשנת 1904 עלה לירושלים. עבד לפרנסתו כסופר סת”ם (ומכאן שם משפחתו), והחל ללמוד בישיבות המקובלים שבעיר. ספריו של הרב סופר עוסקים בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר, וכוללים חידושים על התורה ועל הש”ס. יצירתו החשובה ביותר, שעליה עמל במשך ארבעים שנה, הייתה סדרת ספרי “כף החיים”. בספרים אלו, שנכתבו על סדר החלקים הראשונים של השולחן ערוך, בודק “כף החיים” את מקורה של כל הלכה, עומד על דעות הפוסקים השונים בנושא, תוך התייחסות ייחודית גם לדעותיהם של חכמי הקבלה והנסתר. בסיומה של כל סקירה, פסק “כף החיים” את דעתו בנושא. הספר התקבל בהתלהבות על ידי הציבור, ונחשב עד היום כאחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר בקרב יוצאי ארצות המזרח. חלק מהיצירה, שאותו לא הספיק להשלים כף החיים בחייו, הושלם מאוחר יותר על ידי הרב עובדיה יוסף. בט’ בסיוון תרצ”ט (27.5.1939) נפטר “כף החיים”, ונקבר בירושלים.
ישראל ברזילי (איזנברג במקור) נולד בפולין (1913) מגיל צעיר היה חבר בתנועת השומר הצעיר ולימים בין ראשי הזרוע הפוליטית שלה מפ”ם עד סוף ימיו. ברזילי הכשיר את עצמו כמוסיקאי אך עם עלייתו לארץ הקדיש את חייו לפעילות ציבורית והיה בין מקימי קיבוץ נגבה, תוך שהוא ממשיך בתחביבו המוסיקלי ומקדם את נושא השירה בקיבוצים. נשלח מטעם התנועה הקיבוצית כשליח ליהדות פולין לפני השואה ומיד לאחריה ועסק בפעילות להצלת שארית הפליטה ובקידום קשרים עם המשטרים הקומוניסטים שהתפתחו במרכז אירופה, במסגרת שליחותו זו מונה גם לשגריר ישראל הראשון בפולין ופתח למעשה את הראשונה מבין שגרירויות ישראל בעולם. בעת כהונתו כשגריר סייע לעלייתם ארצה של למעלה מעשרים אלף יהודים.כיהן שנים רבות כחבר כנסת ולמעלה מאחת עשרה כשר הבריאות ועסק בעיקר בקידום הבריאות באזורי הפריפריה. עמד מאחורי הקמתם של צשעה בתי חולים ברחבי הארץ מצפת ועד באר שבע וביניהם בית החולים באשקלון שלימים נקרא על שמו. נפטר בח’ בסיון תש”ל (12.6.1970) ונקבר בקיבוצו נגבה
העולם היה בהלם. חיילים גרמניים צוהלים טיפסו ברגל לפסגת מגדל אייפל, והניפו עליו את דגל צלב הקרס. בשדרות השאנז אליזה צעדו חיילים ופרשים נאציים גאים בניצחונם. בח’ בסיוון ת”ש (14.6.1940), לאחר מספר שבועות של קרבות, השלימו הגרמנים את כיבוש פריז, ובירתה הנוצצת של האימפריה הצרפתית המפוארת נפלה לידיהם כפרי בשל. שנים של רפיון רוחני, חברתי כלכלי וצבאי, ביחד עם תפיסה תבוסתנית ושוחרת שלום בכל מחיר שרווחה בצרפת בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הגיעו לסופם הבלתי נמנע. אל מול צרפת החלשה, שלא השכילה לחסל באיבו את האיום הנאצי, הפגינה גרמניה יכולת צבאית חסרת תקדים בעוצמתה, והביאה את יוקרתו של היטלר לשיא של כל הזמנים. חושך ירד על עיר האורות. הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם ממשטר וישי החלו תוך זמן קצר ליישם את המדיניות האנטישמית כלפי היהודים. רוח הלחימה שהפגין צ’רצ’יל, מנהיג המדינה השכנה שנותרה במערכה לבדה, סייעה למערב לשרוד אל מול האימה הנאצית. לאחר ארבע שנות אימים ומיליוני הרוגים, החזירו בעלות הברית לפריז את חירותה.
“כאקרובט בין הטיפות”. כך תיארה חייקה גרוסמן את התנהלותה בימים שבהם ניצלה את המראה הארי שלה ונעה בין גטאות פולין, כשהיא מעבירה למחתרות השונות ידיעות וציוד לקראת מרד. גרוסמן, ילידת 1919, הייתה חלק מהנהגת תנועת “השומר הצעיר”. אף על פי שהיה ברשותה רישיון עלייה לארץ ישראל, היא החליטה להישאר כדי לסייע לחברי התנועה בעת המלחמה. מלבד הסיכון הגדול שלקחה על עצמה בתפקידה כקשרית, היא הייתה בין מקימי המחתרת בגטו ביאליסטוק. לאחר שחוסל הגטו, ברחה לצד הארי, הקימה רשת ריגול בעיר, ובשלהי המלחמה הובילה קבוצות פרטיזנים לשחרור מחנות ריכוז ועבודה. עָסקה בשיקום הקהילה היהודית בפולין אחרי השואה, וקידמה את העלייה לארץ. עם הקמת המדינה עלתה לארץ, שם פגשה את אהובה, מאיר ארקין, שממנו נפרדה 12 שנה קודם לכן. השניים נישאו וגרו עשרות שנים בקיבוץ עברון. גרוסמן הייתה האישה הראשונה שנבחרה להיות ראש מועצה אזורית. הייתה חברת כנסת מטעם מפ”ם במשך שנים ארוכות, תפקיד שבו עסקה בעיקר בקידום צדק חברתי, וזכתה לכבוד מצד כל חברי הבית, כולל אלו שחלקו על דעותיה. נפטרה בח’ בסיוון תשנ”ו (26.5.1996).
תקופת בית ראשון הולכת ומתקרבת לסיומה, והימים – ימי השקיעה של מלכות ישראל. עבודה זרה ומעשים נוראיים של עוול ושל שחיתות גורמים להושע בן בארי משבט ראובן, להתנבא בשם ה’ נבואות קשות ביותר על העונש הצפוי ועל החורבן הקרב ובא. הוא אינו חוסך במילים הקשות ביותר מול שליטי שומרון, ונבואותיו נשארות כאות אזהרה לדורות. אולם, לצד הזעקה לעם לשוב בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי, מפליא הושע בפסוקי הנחמה, כמו הברכה להפוך את “עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”. הידועים שבדברי הנחמה שלו מתארים את חידוש הברית שבין ישראל לאלוקיו, אותה הוא מדמה לברית נישואין. נבואתו “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה’ ” הפכה לא רק לתפילה לחידוש הקשר האלוקי לעם, אלא גם לתפילה ולברכה להעצמת האהבה והתמדתה עבור בני ובנות ישראל הבאים בברית האירוסין, הקידושין והנישואין. ברכת הנביא קיימת תמיד, וניתן בוודאי להתפלל עליה ולבקשה עבור בני זוג אהובים המקימים את ביתם, היום, ביום פטירתו של הנביא – ז’ בסיוון. מזל טוב!
ניגונים וסיפורים; האהבה לכל יהודי ללא הבחנה; עבודת התפילה; הפיכתם של הרעיונות הקבליים לתורה מעשית; הנחת התשתית לתנועה שתיתן מענה להמוני יהודים בשעת מצוקתם הקשה, לאחר שנים של גזירות ותנועות של משיח שקר. כל אלו קשורים לדמותו של רבי ישראל בעל שם טוב, שנולד בשנת 1698 באוקרינה. ספרי השבחים והכתבים שהוציאו תלמידיו, לימדו על הנער היתום שעבד כמלמד התינוקות ושהתבודד בהרי הקרפטים כדי להגיע לרמות נשגבות בעבודת השם. המחקר המדעי מצא את שמו ברשימת האוכלוסין של העיירה מז’יבוז’ (וגם זיהה כי תמונתו המפורסמת היא ככל הנראה דמותו של הבעל שם מלונדון…), אך פרטים רבים מתולדות חייו עדיין לוּטים בערפל. תורותיו בדבר הצורך בעבודה בגשמיות, העלאת רעיון השמחה לערך מכונן וקריאתו “להפיץ את מעיינות החסידות החוצה” (כפי שכתב באגרת מפורסמת לגיסו), טלטלו את עם ישראל ויצרו את אחת התנועות הרוחניות החשובות בתולדותיו. בחג השבועות ו’ בניסן של שנת תק”ך (21.6.1760) נפטר הבעל שם טוב, ותלמידיו המשיכו בהפצת תורתו בעולם כולו.
השנאה הלכה והתעצמה. לאומנות שהלכה וגברה לצד קנאה בהצלחתם של יהודי עירק, פעילותו של השגריר הגרמני בבגדד שעשה כל כדי להפיץ אנטישמיות ושנאה, מאמציו של חאג’ אמין אל חוסייני שהטיף לתושבי עירק לפרוע ביהודים על רקע הסכסוך בארץ ישראל, כל אלו הפכו את חייהם של יהודי עירק לבלתי נסבלים וגם מאמציהם של היהודים להראות בכל דרך נאמנות לעם העיראקי , כולל תרומות כפויות לארגונים הלאומנים האנטישמיים ולפורעים הערבים בארץ ישראל לא הועילו. לא הועילו. בשבועות ו סיוון תש”א (1.6.1941) בעוד כוחות בריטיים מתמהמהים (ככל הנראה בכוונה)בכניסתם לבגדד כדי לשחרר אותה מידי משטר פרו נאצי שהשתלט עליה החל ה”פרהוד”. המונים פשטו על בתי היהודים שסומנו מראש ושחטו באכזריות גברים נשים וטף. מעשי אכזריות והתעללות מלווים בביזה הביאו לרציחתם של קרוב למאתיים יהודים ולפציעתם של אלפים. “הפרהוד” (הביזה הגדולה) נפסק רק כאשר כוחות כורדיים נכנסו לעיר והשיבו את הסדר. יהודי עירק שהבינו כי עירק שוב לעולם לא תהיה מקום פריחה ושגשוג פי שהייתה החלו להתקרב יותר ויותר לרעיונות הציוניים
