תורת הרב קוק
ואריב"ל, מ"ד "לחייו כערוגת הבושם", כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שבדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך. הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר", א"ת "שושנים" אלא ששונים. המחשבה הרוחנית, החשק הפנימי, הצמאון האלהי, לכל הודו והדרו, לכל קדשו הנערץ והנשגב, ההולך ומתברך בנשמה המקודשת שאור האלהי שורה בה ומעדנה בתפנוקיו העליונים, הרי הוא כולל כל עולמי עולמים, כל הטוב והיושר, כל האמת והיופי, כל הכשרון והגבורה, כל הקודש והטוהר, ומדיבור אחד אלהי די לעולם כולו להתפטם בפיטומי בשמי עדניו. עד עדי עד לא יוכלו להשאב האוצרות הרבים של החיים העליונים, המלאים קודש והוד תפארה, שבדיבור אלהי אחד הם כלולים. ואלמלא היה לנו רק דיבור אחד מדבר ד', היינו יכולים לשאוב מאפיקיו יבלי נהרה עדי נצח.
אמנם רב ועצום הוא דבר ד' וטובו. התכונה המעשית עשירה היא, וגווני החיים מרובים הם כ"כ עד שברב טוב ד' על עמו ועולמו, יש בידם לספוג אל תוכם תמציתים מרובים מהמון רב של לשדי החיים, של האורות האלהיות, כפי השיעור הנמשך במשקל האלהי על כל התורה כולה וכל (הסתעפותיו) [הסתעפויותיה], שיסוד (ם) [ן] הוא הכלל של עשרת הדברות. ואם לא היה בא כח עליון המסיע אותנו מאותו הזיו של הדיבור האחד, שגם הוא כולל כל עד אין קץ, לא היה אפשר כלל שאיזה רוח יקום בנו לאחוז גם בדיבור השני. אבל רוח ד', מאוצר של יראת שמים המחייבת אותנו למלא דבר ד', לא רק להתענג בטוב עדניו כ"א לבנות ולשכלל את העולמים אשר פעל למענהו, רוח ד' מאוצרותיו העביר ראשון ראשון של מילוי הבשמים אשר הננו רוויים מריחות הטובים שלהם בנחוחי עדן, ומקום נפנה לעולם ולנפשות, ללכת מדיבור אל דיבור, למלא דבר ד' במילואיו, בכל פיקודיו ובכל דרכיו לעשותם, "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" 1, "יום יום יעמס לנו" 2.
כלולים הם גוונים הרבה בהשושנה היפה חמדת העינים, מעוטרים הם הצבעים הנחמדים עם הריח הערב והטוב המעדן את הנשמה בהוד כלליותו. הרי לפנינו תפיסה אצילית מאוחדה, המתגלה לעינים התופסות רק את הצד החיצון שבחזיון במחלקות שונות. התכונה החיה שביסוד הנשמה, המריחה ביראת ד' המרוממה מכל הגה ושרעף, היא מתגלה בצבעים רבים ע"י הצדדים המרובבים הנכנסים בחוג הדיבור, במשנה מרובה, בשינון נמרץ המפרט את המון הפרטים, ששם צבור הרכוש המעשי והשכלי המסתעף, ומכל פרט נובע מעין גנים 3, שובע שמחות 4 ממקור מבועו. אל תקרי "שושנים" אלא ששונים.
