ההמונים סבבו את האלון הבודד בבוקר כ’ בסיוון תש”ל (24.6.1970), ועל הבימה התנוסס השלט “ושבו בנים לגבולם”. במרכז גוש עציון, סמוך לעץ אלון שהפך לסמל הגעגועים לגוש בימי שלטון הירדנים ולסמל התקומה אחרי מלחמת ששת הימים, הוקם מרכז קהילתי ראשון מסוגו בארץ. לימים, הוא הפך למודל ליישובים קהילתיים רבים ביהודה ובשומרון ובכל רחבי ישראל. את השם הסמלי “אלון שבות” הציע יגאל אלון, ואת הקמת היישוב – כמו מפעלים רבים נוספים בגוש וברחבי הארץ – הגה משה (מושקו) מושקוביץ. במרכזו של היישוב עמדה ועומדת ישיבת “הר עציון”, על מגוון מוסדותיה, ושוכנים בו מוסדות חינוך רבים וכן מכון “צומת” לחקר הטכנולוגיה וההלכה. בין מאות המשפחות המתגוררות בגבעות השונות של אלון שבות (אחד מהיישובים הגבוהים בישראל), נמצאים אומנים, רבנים, שופטים, אישי ממשל ציבור, אנשי חינוך ואנשי כלכלה בכירים. במהלך השנים הפך היישוב לאחד היוקרתיים בישראל. תושביו ממשיכים את דרכם של האבות, שהתהלכו “בדרך האבות” בין ירושלים לחברון העוברת למרגלות היישוב, וגם את מורשתם של חלוצי גוש עציון.
