השיבה מבבל

תורת הרב קוק

סִתְרֵי תּוֹרָה מְבִיאִים אֶת הַגְּאֻלָּה 243, מְשִׁיבִים אֶת יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ, מִפְּנֵי שֶׁתּוֹרַת אֱמֶת בְּעז הֶגְיוֹנָהּ הַפְּנִימִי, דּוֹרֶשֶׁת בְּהַרְחָבָתָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הָאֻמָּה, וְהָאֻמָּה מַתְחִילָה עַל-יָדָהּ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַכְּאֵב שֶׁל הַגָּלוּת, וְאֵיךְ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר כְּלָל שֶׁצִּבְיוֹנָהּ יֵצֵא אֶל הַפּעַל כָּל זְמַן שֶׁהִיא דְּחוּפָה וּסְחוּפָה עַל אַדְמַת נֵכָר. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאוֹר הַתּוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה הוּא חָתוּם וְעָזוּק, אֵין הַתְּבִיעָה הַפְּנִימִית שֶׁל שִׁיבַת צִיּוֹן מִתְעוֹרֶרֶת בְּעמֶק אֱמוּנָה. הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁבָּאָה מִצַּד הַצָּרוֹת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת אֵינָהּ כִּי-אִם הִתְעוֹרְרוּת מִקְרִית, שֶׁל צֵרוּף. הִיא רְאוּיָה לְהַלְהִיב עַל-יָדָהּ כּחוֹת נֶחֱשָׁלִים, אֲבָל יְסוֹד הַחַיִּים מֻכְרָח לָבוֹא מִצַּד עַצְמִיּוּתָהּ שֶׁל הַתְּבִיעָה הַצּוּרָתִית שֶׁל הָאֻמָּה, וְזֶה יִתְגַּדֵּל וְיִתְאַמֵּץ כָּל מַה שֶּׁאוֹר תּוֹרָתָהּ הַפְּנִימִית, עמֶק דֵּעוֹתֶיהָ וְחֶבְיוֹנֵי חֶבְיוֹנֶיהָ, יֵלְכוּ וְיִחְיוּ בְּקִרְבָּהּ בִּגְאוֹן גָּדְלָם. לְזאת סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, עוֹקֵר הוּא הָרִים, פּוֹרֵץ הוּא פְּרָצוֹת, מְסַבֵּב הוּא חֲבָלִים וְצִירִים, אֲבָל מְגַמָּתָם הִיא פְּרִיצַת דֶּרֶךְ בִּפְנֵי הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה הַנּוֹבַעַת מִנִּשְׁמָתָהּ הָעַזִּיזָה שֶׁל כְּנֶסֶת- יִשְׂרָאֵל, סִתְרֵי תּוֹרָתָהּ, קַבָּלָתָהּ, מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, וְאַדִּירוּת נְשָׁמָה, בָּאפִי הַמְיֻחָד לָהּ, בְּהַשְׁקָפַת עוֹלָמָהּ וְרוֹמְמוּת מוּסָרָהּ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב עַד אֵין קֵץ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְעַטֵּר בְּכָל תַּרְבּוּת עֶלְיוֹנָה וְהוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה לְגָבְהֵי שָׁמַיִם, מְצַיֵּן אֶת סְגֻלַּת עַם סְגֻלָּה, עַם יוֹדְעֵי אֱלֹהָיו, וְנוֹתֵן שִׁלְטוֹן לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין 244.