הצעירים שעלו לגבעה שממערב למושבה פתח תקווה ביום ז’ באייר תרפ”ה (1.5.1925) היו ברובם חברי “החלוץ” שהגיעו לארץ לבנות ולהיבנות. כקבוצות קבלניות, עבדו אצל איכרי המושבה, וכשהתאפשר, הקימו על הגבעה את קיבוץ גבעת השלושה, על שם שלושה מפועלי פתח תקווה שנרצחו בידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה. שגשוגו של הקיבוץ הביא, כעשור לאחר הקמתו, להקמת חדר אוכל מפואר וגדול שהיה המבנה הגדול ביותר שנבנה עד אותה עת בכל יישובי התנועה הקיבוצית. מתחת לחדר האוכל הוסתר סליק גדול של “ההגנה”, ויחידות הפלמ”ח ששכנו בקיבוץ יצאו ממנו לפעולות ולאימונים. לאחר קום המדינה ועל רקע הוויכוח הסוער (וההזוי למפרע…) בין חברי התנועה הקיבוצית בדבר שאלת היחס לברית המועצות, התפצל הקיבוץ תוך מחלוקת סוערת שבשיאה הוצב קיר באמצע חדר האוכל שחצץ בין המחנות היריבים. בסופו של דבר הוקמו שני קיבוצים חדשים ממזרח לפ”ת, גבעת השלושה ועינת. שדות הקיבוץ ומפעל הנעליים שלו חולקו בין שניהם. שני הקיבוצים (המופרטים) ממשיכים לפעול גם כיום, ואילו על הגבעה ההיסטורית הוקם בית אבות ולצידו ישיבת דרכי נעם, מהבולטות והחשובות בישיבות התיכוניות בישראל.
