הפרשה התחילה בימי האימים של שלטון הנאצים בהונגריה. לנוכח האיום הקיומי נפגשה ההנהגה היהודית עם ראשי הנאצים, כדי לנסות ולדחות את גזירת ההשמדה. לאחר המלחמה עלו השאלות הגדולות: האם ישראל קסטנר שניהל את המשא ומתן עם הנאצים, סייע להם בהטעיית הקהילה היהודית ובמתן סיוע עקיף להשמדה, תמורת הצלת מקורביו, או שמא, הוא פשוט ניסה לעשות כמיטב יכולתו במציאות בלתי אפשרית. משפט דיבה טעון ובעל תהודה ציבורית אדירה שהחל בישראל בשנת 1954, הסתיים בפסק הדין המהדהד ולפיו “קסטנר מכר את נפשו לשטן”. זמן מה לאחר פסק הדין נרצח קסטנר בידי יוצאי מחתרת הלח”י, שלא היו מוכנים לסלוח לו על בגידתו בעם היהודי. כעשרה חודשים לאחר הרצח בכה’ טבת תשי”ח (17.1.1958) פסק בית המשפט העליון ברוב של שלושה נגד שניים, כי לא ניתן להאשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים. עשרות שנים לאחר מכן, המחלוקת בין הרואים בקסטנר גיבור שפעל בנסיבות טראגיות, לבין אלו הרואים בו מנהיג שכשל בשיתוף פעולה עם הצורר עדיין קיימת.
