חוליית המחבלים נעה חרש בין בתיה של עיירת העולים, יְהוד. החלון הפתוח בביתה של משפחת קניאס משך את תשומת ליבם. מהרימון שהוטל לחדר השינה נהרגו מיד האם שושנה (סוזן) בת השלושים ותשע ושני ילדים – בן השלוש ובת השנה. הרצח זעזע את ישראל. הוא היווה את שיאו של גל הטרור, שבמהלכו נרצחו למעלה מחמישים אזרחים בחודש אחד. יחידת העילית החשאית 101 וכוחות צנחנים קיבלו פקודה לנקום. אור לו’ במרחשוון תשי”ד (14.10.1953) יצא לדרך מבצע שושנה, על שם הבת הנרצחת. בפעילות צבאית מקצועית ומהירה השתלטו הכוחות על הכפר קיביה, קן מרצחים ידוע בהרי השומרון שהיו בשליטת ירדן, ועל כמה שכונות בכפרים סמוכים. כוחות המשטרה והצבא במקום חוסלו, האזרחים נקראו להימלט, ומיד לאחר מכן פוצצו עשרות בתים במקום. למחרת התברר כי אזרחים רבים נותרו בבתים שפוצצו, ושבעים מהם מצאו את מותם. העולם כולו גינה את ישראל, והממשלה הכחישה את קיומו של המבצע. פעולת קיביה השיבה במידה רבה את ההרתעה הישראלית, אך היוותה גם מקור לדיון נוקב בשאלת טוהר הנשק ומוסר הלחימה
