תקופת בית ראשון הולכת ומתקרבת לסיומה, והימים – ימי השקיעה של מלכות ישראל. עבודה זרה ומעשים נוראיים של עוול ושל שחיתות גורמים להושע בן בארי משבט ראובן, להתנבא בשם ה’ נבואות קשות ביותר על העונש הצפוי ועל החורבן הקרב ובא. הוא אינו חוסך במילים הקשות ביותר מול שליטי שומרון, ונבואותיו נשארות כאות אזהרה לדורות. אולם, לצד הזעקה לעם לשוב בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי, מפליא הושע בפסוקי הנחמה, כמו הברכה להפוך את “עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”. הידועים שבדברי הנחמה שלו מתארים את חידוש הברית שבין ישראל לאלוקיו, אותה הוא מדמה לברית נישואין. נבואתו “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה’ ” הפכה לא רק לתפילה לחידוש הקשר האלוקי לעם, אלא גם לתפילה ולברכה להעצמת האהבה והתמדתה עבור בני ובנות ישראל הבאים בברית האירוסין, הקידושין והנישואין. ברכת הנביא קיימת תמיד, וניתן בוודאי להתפלל עליה ולבקשה עבור בני זוג אהובים המקימים את ביתם, היום, ביום פטירתו של הנביא – ז’ בסיוון. מזל טוב!
ניגונים וסיפורים; האהבה לכל יהודי ללא הבחנה; עבודת התפילה; הפיכתם של הרעיונות הקבליים לתורה מעשית; הנחת התשתית לתנועה שתיתן מענה להמוני יהודים בשעת מצוקתם הקשה, לאחר שנים של גזירות ותנועות של משיח שקר. כל אלו קשורים לדמותו של רבי ישראל בעל שם טוב, שנולד בשנת 1698 באוקרינה. ספרי השבחים והכתבים שהוציאו תלמידיו, לימדו על הנער היתום שעבד כמלמד התינוקות ושהתבודד בהרי הקרפטים כדי להגיע לרמות נשגבות בעבודת השם. המחקר המדעי מצא את שמו ברשימת האוכלוסין של העיירה מז’יבוז’ (וגם זיהה כי תמונתו המפורסמת היא ככל הנראה דמותו של הבעל שם מלונדון…), אך פרטים רבים מתולדות חייו עדיין לוּטים בערפל. תורותיו בדבר הצורך בעבודה בגשמיות, העלאת רעיון השמחה לערך מכונן וקריאתו “להפיץ את מעיינות החסידות החוצה” (כפי שכתב באגרת מפורסמת לגיסו), טלטלו את עם ישראל ויצרו את אחת התנועות הרוחניות החשובות בתולדותיו. בחג השבועות ו’ בניסן של שנת תק”ך (21.6.1760) נפטר הבעל שם טוב, ותלמידיו המשיכו בהפצת תורתו בעולם כולו.
השנאה הלכה והתעצמה. לאומנות שהלכה וגברה לצד קנאה בהצלחתם של יהודי עירק, פעילותו של השגריר הגרמני בבגדד שעשה כל כדי להפיץ אנטישמיות ושנאה, מאמציו של חאג’ אמין אל חוסייני שהטיף לתושבי עירק לפרוע ביהודים על רקע הסכסוך בארץ ישראל, כל אלו הפכו את חייהם של יהודי עירק לבלתי נסבלים וגם מאמציהם של היהודים להראות בכל דרך נאמנות לעם העיראקי , כולל תרומות כפויות לארגונים הלאומנים האנטישמיים ולפורעים הערבים בארץ ישראל לא הועילו. לא הועילו. בשבועות ו סיוון תש”א (1.6.1941) בעוד כוחות בריטיים מתמהמהים (ככל הנראה בכוונה)בכניסתם לבגדד כדי לשחרר אותה מידי משטר פרו נאצי שהשתלט עליה החל ה”פרהוד”. המונים פשטו על בתי היהודים שסומנו מראש ושחטו באכזריות גברים נשים וטף. מעשי אכזריות והתעללות מלווים בביזה הביאו לרציחתם של קרוב למאתיים יהודים ולפציעתם של אלפים. “הפרהוד” (הביזה הגדולה) נפסק רק כאשר כוחות כורדיים נכנסו לעיר והשיבו את הסדר. יהודי עירק שהבינו כי עירק שוב לעולם לא תהיה מקום פריחה ושגשוג פי שהייתה החלו להתקרב יותר ויותר לרעיונות הציוניים
רבי ישעיהו שפירא (1891) נולד בפולין למשפחת אדמו”רים ידועה ובין אחיו היה רבי קלומנימוס שפרא לימים האדמור מפיעסצענא. בגיל צעיר החליט לוותר על ההצעות הרבות שקיבל לכהן כאדמו”ר או כרב ולעלות לארץ כדי להשתתף בבנינה. בארץ היה מתלמידי הרב קוק וערך חלק ממאמריו והשתתף בהקמת תנועת הפועל המזרחי , שבכרוז ההקמה שלה שהיה בין מנסחיו הכריזה כי “שואפים אנו לשוב לחיי העברים הקדמונים לחיים תנכיים של צדק יושר ומוסר”. עסק בהבטים הפוליטיים והכלכליים של התנועה ועודד עליית משפחות חסידיות מפולין שחלקם הקימו את הישוב כפר חסידים. במאמריו העמיק ביסודות המחשבה הציונית דתית והעלה על נס את החובה לקיים חיים כלכליים מוסריים ושיתופיים (בשל הציווי “ועשית הישר והטוב”) וקרא לא לוותר על עקרונות התנועה אך לנהל את הויכוחים הפוליטיים מתוך התפיסה שכל בני ישראל הם בנים להקב”ה. בגיל חמישים למרות מעמדו הכלכלי והארגוני החליט להקדיש את חייו לחקלאות והתיישב בכפר פינס שם היה עובד אדמה במקביל ללימוד תורה ולעידוד,שירה ותפילה עם ההמונים שבאו לבקר את “האדמור החלוץ”. נפטר בה’ בסיון תש”ה (17.5.1945)
ההתלבטות הייתה עצומה. מחד, לממשלת ישראל היה ברור כי העיראקים נחושים להשיג נשק גרעיני, וכי “כורי המחקר” שהקימו הצרפתים עבורם ליד בגדד מקדמים אותם במהירות לעבר מטרה זו. החשש כי מנהיג עיראק הרצחני, סדאם חוסיין, יעשה בנשק זה שימוש נגד ישראל היה רב. מנגד, איש לא רצה להיקלע לעימות צבאי עם עיראק ולהסתבכויות הבינלאומיות הכרוכות בתקיפה חסרת תקדים של מתקן גרעיני. אחרי שניסיונות דיפלומטיים ופעילות חשאית לסיכול ההתקדמות הגרעינית כשלו, ולמרות החשש מתגובות חריפות, ניתן האות. ביום ה’ בסיוון תשמ”א (7.6.1981) יצאו תריסר ממטוסי חיל האויר למבצע “אופרה”. המטוסים עברו מרחק של 1100 ק”מ מבלי שהתגלו, השמידו תוך דקות את הכור הגרעיני “תמוז”, וחזרו כולם בריאים ושלמים לבסיסם. כל זאת על אף מערכי הנשק נגד מטוסים המסועפים שהיו לעיראקים באזור. צעיר הטייסים היה אילן רמון, לימים האסטרונאוט הישראלי הראשון, שנספה באסון הקולומביה. דוקטרינת בגין ולפיה ישראל לא יכולה להשלים עם הימצאותו של נשק גרעיני בידי משטרים ערביים ממשיכה להדריך את ממשלות ישראל לדורותיהן עד ימינו אלה.
