יוסף בצרי פעל שנים ארוכות במחתרת הציונית בעיראק, והגשים סוף סוף את חלומו לעלות לארץ ולעבוד בה כעורך דין. בקשת מפקדיו ב”מוסד” לשוב לבגדד ולסייע בעליית היהודים השיבה אותו לארץ מולדתו, ושם פעל ביחד עם חבריו משכבר בתנועה הציונית. שלום צאלח, צעיר יהודי מבגדד שעבד כסנדלר ובמקביל היה חבר בתנועת החלוץ, היה כבר בדרכו לעבר הגבול לישראל. אולם, גל פיגועים קשה שביצעו טרוריסטים מוסלמים נגד מטרות יהודיות בבגדד שינה את התכנונים. השלטונות העיראקיים החליטו להשתיק את הביקורת הבינלאומית על הטרור ועל הרדיפות, באמצעות האשמת המחתרת הציונית בעיראק בפיגועים, שנועדו כביכול “לשכנע” את יהודי עיראק לעלות לארץ (לימים, למרבה החרפה, הצטרפו להאשמה זו גם חוגי אקדמיה אנטי ציונים בארץ). בצרי וצאלח נעצרו, עונו ואולצו להודות בביצוע הפיגועים בשליחות ישראל. ביום כ”א בטבת תשי”ב (19.1.1952) הוצא בצרי להורג, ושלושה ימים אחריו גם צאלח. מצבה לזכרם הוקמה בהר הרצל ובמרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה. בולים ואנדרטאות הנציחו לדורות את שמם של הרוגי המלכות מעיראק.
ביום כ’ בטבת תרמ”ב (11.1.1882) לבש בית הספר היהודי פווקשאן ברומניה חג. חמישים ואחד נציגים שהגיעו משלושים ושתיים אגודות ציוניות מרחבי רומניה, יחד עם אורחים נוספים ועיתונאים, התכנסו באולם המרכזי עבור מה שהיה למעשה הקונגרס הציוני הראשון בעולם. על קירות האולם נתלו מפת ארץ ישראל ותמונות אישים חשובים בעם היהודי, כמו משה מונטפיורי ואדולף כרמיה, נשיא “כל ישראל חברים”. הנציגים מרחבי רומניה, שאך זה מכבר זכתה לעצמאות, חשו כי גלי האנטישמיות, הפוגרומים עלילות הדם, החוקים המפלים וההרחקה החברתית שפקדו את היהודים במדינה הצעירה, חייבו את יהודי הארץ לפעול למען עלייה לארץ מוקדם ככל האפשר.
תחת הכותרת “יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה” התלכדו יהודים מרחבי הארץ סביב מנהיגותו של שמואל פינליס (בתמונה) מהעיר גלאנץ. הוא היה זה שיזם את הכינוס בפוקשאן ונבחר עם ראשיתו לנשיאו. שלושה ימי דיונים, שנחתמו בברכת שהחיינו מפי רב העיר, עסקו בהיבטים כלכליים וארגוניים לקראת קניית אדמות ועלייה לארץ ישראל. כמה חודשים מאוחר יותר, הקימו יהודי רומניה את זכרון יעקב ואת ראש פינה.
בקורדובה שבספרד עיר הולדתו מוצב הפסל לזכרו של הפילוסוף הגדול, ששילב ידיעה מעמיקה בכל חלקי הפילוסופיה בת זמנו, ויצר את המיזוג בין תורה מדע וחכמה. בחיפה מתרפאים אלפים בבית החולים הקרוי על שמו של הרופא המפורסם, שהיה גם רופאו של סולטן מצרים. בקרב יהודי תימן, היו שהקפידו להזכיר את שמו בכל תפילת קדיש, כהוקרה על תמיכתו בקהילה בשעותיה הקשות בימי הביניים. ומעל הכל, ברבבות בתים ובתי מדרשות ברחבי העולם נלמדים מדי יום פירושו למשנה, ספר מורה הנבוכים, ובעיקר ארבעה עשר הכרכים של משנה תורה, ספר ההלכה העצום שנכתב על ידו. רבי משה בן מימון-הרמב”ם, שנפטר בכ’ בטבת תתקס”ה (13.12.1204), נחשב כאחד מאנשי האשכולות הגדולים בתולדות ישראל והעמים. היצירה התורנית והמדעית שנכתבה על ידו, בשבעים שנות חייו, תוך שהוא נאלץ לא פעם להתמודד עם נדודים ואסונות כלכלים ומשפחתיים, מדהימה גם כיום בעומקה ובהיקפה. בטבריה, מעל קברו, נקבעה הכתובת המתארת את הערכת העם אליו “ממשה (רבינו) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה”
מחוז תפילאלת בקצהו הצפוני של מדבר סהרה, היה האזור שבו גדל רבי יעקב אבוחצירא, אבי משפחת הצדיקים הידועה ממרוקו. רבי יעקב, יליד 1804, נודע מצעירותו כגדול תורה, כצדיק וכמנהיג. מכל רחבי מרוקו נהרו לעירו יהודים ומוסלמים לקבל מעצתו ומברכותיו. בין הספרים הרבים שהותיר אחריו, ישנן יצירות תורניות בתחומי ההלכה, בפרשנות התנ”ך (כולל מאתים ושבעה פרושים שונים למילה ‘בראשית’), באגדה, במוסר ובקבלה. רבי יעקב שלח ידו גם בפיוט, וכתב חמישים ואחד פיוטיו העוסקים בענייני גלות וגאולה, בדרכי הקרבה אל הא-ל ובסיפורה של הנערה סוליקה שהעדיפה למות על קידוש השם ולא להתאסלם. את הכינוי “אביר יעקב” קיבל רבי יעקב עוד בחייו. חמש פעמים ביקש לעלות לארץ ישראל, אך תושבי עירו סירבו להניח לו לעזוב את קהילתם. בפעם השישית, בשעה שהיה בדמנהור שבמצרים, ובעודו מתכונן לנסיעה ארצה, חלה ונפטר בכ’ בטבת תר”ם (4.1.1880). קברו שבמצרים הפך למקום עלייה לרגל במשך דורות, ודמותו הפכה לאחד מסמליה של יהדות מרוקו. לזכרו נקראו היישוב אביר יעקב, בתי כנסת וכולל בית הכנסת הותיק ביותר בלוד, מוסדות חינוך רבים ברחבי הארץ.
ההזדמנות הייתה ערב לימוד לרגל יום פטירתו של הרמב”ם. המקום: ירושלים, בית הרב הראשי. הנוכחים: תלמידי הישיבה המרכזית העולמית ההולכת ומתגבשת תחת הכותרת “מרכז הרב”. התקופה: ימי ההתעוררות הלאומית הגדולה והציפיות לישועה ולתקומה, עם תחילת המנדט הבריטי. את מכלול הנסיבות ניצל הרב אברהם יצחק הכהן קוק בליל כ’ בטבת תרפ”א (1.1.1921) כדי לקרוא לחכמי ישראל שבכל העולם לפתוח במאמץ מתואם להגיש לדור התחייה יצירות תורניות, מעודכנות ומתאימות לרוח הדור. בין השאר, קרא הרב ליצירת מפעל “הלכה ברורה ובירור הלכה”, שיאפשר הבנה בהירה ומעמיקה של דרכי השתלשלות ההלכה מדברי התלמוד (הבבלי והירושלמי) עד לפוסקים האחרונים; לביאור מפורט של הערות הגר”א על השולחן ערוך (הערות שנכתבו בקיצור וברמז, ומכילות עולם ומלואו); לכתוב מבואות מפורטים לספרי ההלכה והגמרא; וליצור אינצקלופדיה של ההלכה והאגדה היהודית,”אוֹצָר גָּדוֹל שֶׁיֵּלֵךְ עַל פְּנֵי כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה…וְיַצִּיעַ בְּשָׂפָה בְּרוּרָה אֶת כָּל הַכְּלָלִים הַיְסוֹדִיִּים שֶׁל הַסֻּגְיוֹת הָעִקָּרִיוֹת “. הרב קוק החל בעצמו בכתיבת חלק מהיצירות, וקריאתו של הדהדה ודרבנה כותבים ורבנים מקרב בני עולם התורה הציוני, עד ימינו.
