הרב יעקב משה טולדנו נולד בטבריה למשפחה מעולי מרוקו. מגיל צעיר שילב בין גדלות בתורה, עסקנות ציבורית ופעילות אינטנסיבית למען יישוב הארץ. בין השאר, קידם את בניית השכונות החדשות בטבריה ואת ההתיישבות היהודית בפקיעין. כיהן ברבנות באי קורסיקה (שאליו גורש בידי הטורקים בעת מלחמת העולם הראשונה), בטנג’יר, במלטה ובאלכסנדריה שבמצרים. בכל מקום פעל לקידום המודעות ללימוד העברית ולהעצמת העלייה לארץ. בשנת 1942 נבחר לרבה הראשי של תל אביב, והיה בין הבולטים שבמתירי העגונות לאחר השואה. סוגיית העגונות, כמו גם נושאים הלכתיים אחרים שבהם גילה גישה מעמיקה ומקורית, באו לידי ביטוי בספר השאלות והתשובות שלו “הים הגדול” ובספרים רבים אחרים שכתב, העוסקים בנושאים הלכתיים והיסטוריים. עסק במחקר היסטורי ובהשגת כתבי יד נדירים. בין השאר, הצליח לאתר בדמשק את כתב היד של הרמב”ם לפירוש המשניות. הדגיש את גאוותו בזהותו העדתית, והצהיר כי אין לו שום כוונה “להתכופף בפני מנהגי אירופה”. בשלהי שנות החמישים נבחר לשר הדתות מטעם המפד”ל, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו בכ”ד בתשרי תשכ”א (15.10.1960)
בתחילה היה החלום להתיישב באדמות הגולן. השטחים רחבי הידיים שקנה הברון רוטשילד בשדות החורן משכו אליהם את בני העלייה הראשונה מרומניה ומבולגריה, אולם הִתְאַנּוּת הטורקים להתיישבות שמה לה קץ. החלופה נמצאה בהרי הגליל, באדמות הכפר ימה. בכ”ד בתשרי תרס”ב (7.10.1901) עלו ליבנאל ראשוני המתיישבים: עשרה גברים ושתי נשים, והקימו בה את ביתם. מאוחר יותר הצטרפו אליהם בני משפחותיהם. דורות של עובדי אדמה קשוחים ומסורים גדלו במושבה. השדות מסביבה הלכו ופרחו ומושבות בת שונות הסתפחו אליה. בני יבנאל נודעו במסירותם לביטחון ישראל. רבים מהם שירתו בפלמ”ח, באצ”ל וביחידות העילית של צה”ל, תוך שהם מנצלים את חיבורם לטבע ואת היכרותם עם ערביי הסביבה. במושבה התחולל גם אחד מקרבות הגבורה של לוחמי הלח”י נגד כוחות בריטיים עדיפים. יבנאל, עם נופיה המרהיבים וקרבתה לכינרת, התפתחה מאוד והפכה גם לאבן שואבת לתיירות המאחדת בתוכה ישן וחדש. חסידי ברסלב שהגיעו לעיר בשנות השמונים של המאה העשרים הוסיפו נופך משלהם למושבה, שהציב אתגרים וכיוונים חדשים בפני עתידה של המושבה הוותיקה.
שודדי ים היו הסיוט הגדול של המפליגים בים התיכון בימי הביניים. רבים מאלו שנפלו בידי השודדים, נלקחו לעבדות ולחיי יסורים, אולם גורלם של ארבעה חכמים יהודים שנפלו בידי השודדים היה שונה. “ארבעת השבויים” היו ארבעה מחכמי ישראל שהביאו עמהם את תורתו של מרכז התורה הבבלי שהלך ושקע באותה תקופה, ולמזלם ולמזלנו, הובאו במקרה בידי השודדים לנמליו השונים של הים התיכון. רבי חושיאל נפדה בידי קהילת קירואן והקים את מרכז התורה של צפון אפריקה, רבי שמריא ניצל בידי יהודי אלכסנדריה והקים את המרכז התורני של מצרים, ואילו רבי חנוך, שיום פטירתו חל היום, כ”ג בתשרי ד’תשע”ה (1015), ואביו רבי משה, שנמכרו ליהודי קורדובה הקימו עולם של תורה בספרד. חלק מההיסטוריונים מפקפקים בנכונותו של הסיפור שהובא לראשונה “בספר הקבלה” שחיבר רבי אברהם בן דוד במאה השתים עשרה. אולם, במורשת היהודית הפך הסיפור לאות ולמופת על הרצף הניסי של מסירת התורה מדור לדור בעם ישראל .”כי לא תשכח מפי זרעו”.
הצוקים הנישאים, הנוף המרהיב של הכינרת ועשרות הנשרים המרחפים ממעל היו הנוף שנגלה לעיניהם של שלושת הלגיונות הרומאיים שהגיעו בסתיו של שנת 67 למרגלות המבצר היהודי האחרון שנותר בגליל – העיר גמלא שבגולן. שבועות ארוכים נמשך המצור על העיר. המצוקים שהגנו עליה, חומותיה הגבוהות ואומץ ליבם של לוחמיה בראשות יוסף בן המיילדת, שמפעם לפעם הפליאו מכותיהם במחנות הרומאים, כל אלו הקשו על כיבוש העיר. גם ההסתערות הרומאית לתוככי גמלא, לאחר שיחידת עילית רומאית הצליחה לפרוץ את חומותיה, הסתיים בהמוני רומאים הרוגים. רבים מהם נהרגו בעת נפילתם מגגות הבתים שכוסו, כנראה, בסכך לרגל חג הסוכות. בסופו של דבר, גבר הכוח הרומאי על אומץ ליבם של היהודים בכ”ג בתשרי שנת 67 לספירה. אלפים מתושביה נהרגו בידי הרומאים, נפלו לתהומות או אולי הפילו עצמם כדי למות כבני חורין. גמלא שקעה בתהום הנשייה. עם שובו של עם ישראל לרמה לאחר מלחמת ששת הימים, זוהתה גמלא ונחשפו עתיקותיה. בית הכנסת העתיק ושרידי החומות לצד המפלים והנוף המדהים השיבו לגמלא המוני מטיילים יהודיים.
היריות שנשמעו מתוך חדר האמבטיה בבית משפחת אהרונסון שבזכרון־יעקב הזעיקו למקום את השומרים הטורקיים, שזעמו על כך שלא יוכלו להמשיך יותר בעינויים. שלושה ימים לאחר שירתה בעצמה, בכ”ג בתשרי תרע”ח (9.10.1917), נפטרה שרה אהרונסון מפצעיה. היא גדלה באחת ממשפחות המייסדים של זכרון־יעקב, הייתה מקורבת לאחיה אהרון, וסייעה בידו בהקמת רשת הריגול ניל”י שנועדה לזרז את הגעת הבריטים לארץ ולסייע במיגור העריצות הטורקית. במסעה חזרה לארץ מאיסטנבול שבטורקיה, לאחר שנפרדה מבעלה, נחשפה שרה למוראות טבח הארמנים, והייתה נחושה לפעול בכל כוחה נגד הטורקים. לאחר שעזב אהרון את הארץ, פיקדה שרה על המחתרת, והעבירה ידיעות חיוניות למאמץ המלחמה הבריטי. חוסר זהירות והלשנות הביאו ללכידת הרשת. שרה סירבה לגלות לחוקריה את שמות חברי הרשת והעדיפה להתאבד. העובדה שמחתרת ניל”י הייתה מזוהה עם מפלגות הימין ביישוב היהודי, הביאה להשכחת פעילותה במשך שנים רבות. העוול תוקן לאחר שנים רבות בידי דבורה עומר, שספרה “שרה גיבורת ניל”י” הפך לאחד מספרי הילדים הנפוצים ביותר בישראל, והפך את דמותה של שרה לגיבורה לאומית.
הכינוס בחדרו הקטן של יצחק בן צבי ביפו בליל שמחת תורה, כ”א בתשרי תרס”ח (20.9.1907), היה חשאי. חברי הקבוצה, צעירים בני העלייה השנייה ובראשם ישראל שוחט ואלכסנדר זייד, החליטו לפעול כדי להעביר את השמירה על המושבות החדשות לידיים יהודיות. הארגון נקרא על שמו של שמעון בר גיורא, מנהיג המרד ברומאים. סיסמת הארגון, “בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום”, נלקחה מתוך שיר “הבריונים” של יעקב כהן, שהוקדש לכבוד קנאֵי ירושלים בימי בית שני. אחרי מאמצים רבים, הצליחו חברי הקבוצה לקבל לידיהם את האחריות על השמירה במושבות הגליל, ובהמשך שינו את שם הארגון ל”השומר”. מראה השומרים הגליליים חמושים ודוהרים על סוסים, תוך שהם מחקים את מנהגי שכניהם הבדואים ולבושם, הלהיב את הנוער היהודי בגולה. אותו נוער ראה במחדשי כוח המגן העברי את תמצית היהודי החדש, ובשל כך תנועת הנוער הציונית הראשונה נקראה “השומר הצעיר”. לימים, הפכה התשתית שהקימו אנשי “השומר” לבסיס להקמת ארגון ההגנה. בדור האחרון פועל ברחבי הארץ ארגון “השומר החדש”, שאנשיו מסייעים לחקלאים להתמודד עם אתגרי ביטחון ופשיעה.
מלכה רופא נולדה ברוסיה בשנת 1915, ולאחר גלגולים שונים בארץ התיישבה לבסוף בקיבוץ מעוז חיים. במסגרת פעילותה בהגנה, הוכשרה כאלחוטית שתפקידה היה לסייע להקמת תחנות קשר בארץ, במקרה שזו תיכבש בידי הנאצים. לאחר הסרת כיבוש הארץ בידי הגרמנים, הוחלט לשלחה לעיראק כדי לסייע בהקמת תחנת קשר של תנועת המחתרת הציונית במקום. במסע הרפתקאות, תוך שהיא מחופשת לחייל בריטי ולצידה בתא המטען לאורך כל הדרך הארוכה לבגדד שהה כלב זאב גדול שנועד להרתיע שוטרים בריטיים מחיפוש מיותר, הגיעה לבגדד והוסוותה כ”רשל”, צעירה שסייעה למשפחות היהודיות האמידות שבעיר. בבגדד הקימה את תחנת האלחוט, וסייעה בהכשרת הנוער היהודי לעלייה לארץ. המשפחות היהודיות במקום קיבלו אותה בברכה ופרשו עליה את חסותה. אולם, כשהחלה המשטרה לחשוד בפעילותה, הוברחה חזרה לארץ. עם שובה לקיבוץ, נשלחה מלכה לאירופה לסייע בארגון תנועת ההעפלה. היא שירתה באוניות המעפילים, נכלאה בקפריסין (שם עסקה בחינוך הנוער במחנות המעצר), ונמלטה לחוף נהריה בעזרת מבריחים ערביים. מלכה רופא עסקה בתפקידים שונים בקיבוץ המאוחד. נפטרה בכ”א בתשרי תשנ”ז (4.10.1996).
הרב ד”ר זרח ורהפטיג ממנהיגיה הדגולים של הציונות הדתית נולד בשנת 1906 בבלארוס. מגיל צעיר עסק בשני התחומים שליוו אותו כל ימי חייו: פעילות ציבורית בתחום הציונות ועיסוק בתחום המשפטי. היה מראשי תנועת המזרחי בפולין ושימש כנציג בכיר מטעמה במוסדות התנועה הציונית. במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל ורהפטיג את מאמצי החילוץ של אלפי יהודים מליטא וביניהם תלמידי ישיבת מיר לעבר המזרח הרחוק בסיועם של קונוסולים זרים חסידי אומות העולם. הוא עצמו הגיע במהלך המלחמה לאסיה, אמריקה ומשם לאירופה, תוך שהוא עוסק בסיוע מסיבי לניצולי השואה, בחילוץ ילדים יהודים ממנזרים ובטיפוח מוסדות תנועת המזרחי. בארץ היה ממנסחי מגילת העצמאות, ממובילי החקיקה בכלל וחקיקה דתית בפרט בכנסת ושר הדתות. טיפח את תחום המשפט העברי וסייע בשילובו בחוקי המדינה הצעירה. ממיסדי אונברסיטת בר אילן ומחבר ספרים רבים שכללו חידושים על הש”ס, עיסוק בנושא המשפט העברי ותובנות בשאלות דת ומדינה. ורהפטיג הקפיד במשך כל שנות חייו ללמוד וללמד תורה במסגרות שונות. יקיר ירושלים וחתן פרס ישראל למפעל חיים. הותיר אחריו משפחה של משפטנים ותלמידי חכמים. נפטר ביום כ בתשרי תשס”ג (26.9.2002)
רבי אליעזר פאפו נולד (1786) בסרייבו שבבוסניה, לאחת המשפחות הידועות והוותיקות בקהילה היהודית במקום. למד בישיבות שונות ברחבי הבלקן, שימש תקופה קצרה כרבה של בוקרשט, והתמנה לרבה של קהילת סיליסטרה שבבולגריה, בה כיהן עד לפטירתו בכ’ בתשרי תקפ”ח (11.10.1827). רבי אליעזר, שנערץ על אנשי קהילתו, נודע בנועם הליכותיו, במסירותו לנזקקים ולנרדפים ובמחויבותו לצדק חברתי ולהשכנת שלום בקהילה. חיבר ספרים רבים בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא, הגמרא, התפילות והקבלה. בין גדולי תלמידיו היה הרב יהודה חי אלקלעי – לימים אחד מהחשובים שבמבשרי הציונות, שאת חיבתו לארץ ירש מרבו, שהשתוקק לעלות אליה כל ימיו אך לא הצליח לעשות זאת בשל מחלתו. נודע לדורות בזכות ספרו “פלא יועץ” (פל”א = פאפו אליעזר), אחד מספרי המוסר הידועים בעת החדשה, שזכה למהדורות אין ספור ונלמד עד היום בקרב קהילות שונות. בספר ישנם מאות ערכים המסודרים על פי סדר האלף־בית, המקיפים את כל תחומי חייו של היהודי. הם מסבירים בבהירות ובשילוב של הנחיות הלכתיות והסברים אמוניים וקבליים את הצורה שבה נדרש יהודי לנהל את חייו.
ההמונים שהסתובבו מסביב לוול סטריט בניו יורק בחודשים שקדמו לאסון קרנו מאושר. השגשוג הכלכלי שפקד את אמריקה הניב רווחים עצומים למשקיעים בבורסה הניו יורקית שמעגל המצטרפים אליה גדל מדי יום. מעטים הבחינו בסימני האזהרה מפני הבועה הכלכלית המלאכותית ההולכת ומתפוצצת. ביום חמישי השחור, כ’ בתשרי תר”ץ (24.10.1929), החלו מחירי המניות לרדת, והירידה הפכה במהירות למפולת. מיליונים שמשכו את כספם בבהלה מהבורסה הקורסת הביאו לפשיטות רגל המוניות של חברות ובנקים בכל רחבי העולם. תוך זמן קצר נקלעה הכלכלה האמריקאית לסחרור, והחל עידן “השפל הגדול”. בשיאו, רבע מכוח העבודה האמריקאי היה חסר עבודה. הטלטלה הכלכלית והעוני שבעקבותיה שינו את העולם. כוחם של מצדדי התערבותה של המדינה בכלכלה הלך והתעצם, ומדיניות “הניו דיל” של הנשיא רוזובלט זכתה לאהדה ברחבי העולם (במקביל לביקורת הנשמעת כלפיה עד עצם היום הזה). מעבר לים הביאה הקריסה הכלכלית לעלייתם של התנועות הקיצוניות באירופה, ובראשן הנאציזם, שתפס את השלטון בגרמניה תוך זמן קצר. גם עולם התורה וארגוני החסד היהודיים נפגעו מהמשבר בצורה קשה
