מפקד אש ושבת ארגון, השבט החדש ומחנה סיירים, סניפים וקומונה, תורה ועבודה-כל הביטויים האלו המוכרים לרבבות צעירים דתיים לאומיים נולדו בין השאר בזכות איש אחד, יחיאל אליאש, שנפטר בז’ בתשרי תשנ”ח ( 8.10.1997). אליאש, ממייסדי תנועת הפועל המזרחי, עלה לארץ מפולין ופעל, בהיותו בן 21 בלבד, להקמת תנועת הנוער בני עקיבא, זאת למרות התנגדות חבריו למפלגה שלא הבינו את הצורך בתנועת נוער. בכוחה של תנועת הנוער בני עקיבא ותנועות הנוער הדתיות לאומיות הנוספות, הצליחה הציונות הדתית להקים דורות של מגשימים וחלוצים שהטביעו חותמם על פני כל מפת הארץ וכל תחומי החיים המדינה. בהמשך ייסד אליאש את ארגון הספורט הדתי אליצור, הקים את המחלקות הדתיות ב”הגנה” וערך את עיתון הצופה. למעלה מתשעים שנה לאחר הקמתה בידי אליאש, מונה בני עקיבא כארבע מאות סניפים ושבעים אלף חניכים, המתחנכים ברוח ערכי תורה ועבודה לאהבת התורה העם והארץ.
תושבי העיר התרגלו לצפות בו מדי בוקר, כשהוא רוכב על סוסו ובודק את הנעשה ברחבי תל אביב ההולכת ומתפתחת במהירות. הסוס ורוכבו צעדו מדי שנה גם בראש העדלאידע – התהלוכה הפורימית התל אביבית. מאיר דיזנגוף נולד ברוסיה, בשנת 1861, וכרבים אחרים, עבר את המסלול המוכר מבית יהודי מסורתי לסוציאליזם, ומשם לציונות. כפעיל ציוני, למד הנדסה ונשלח מטעם הברון רוטשילד להקים את מפעל הזכוכית בחוף דור. במהלך השנים, הפך דיזנגוף לאיש עסקים בולט ולאחד מראשי הציבור, והנהיג את היישוב בארץ בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה. לצד עקיבא וייס ולצד פעילים אחרים, יזם דיזנגוף את הקמת שכונת “אחוזת בית”. הוא עמד בראשה של השכונה – שהפכה לכרך ענק – כמעט שלושים שנה ברציפות. תחת הנהגתו, הפכה תל אביב למרכז הכלכלי והפוליטי של יהודי הארץ, תוך שהוא מקפיד על צביונה היהודי של העיר ועל שמירת השבת ברחובותיה. שמם של דיזנגוף וצינה, רעייתו, הונצח ברחובות העיר, בכיכרותיה ובגניה. בביתו, שנתרם על ידו למוזיאון עירוני, נערך טקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. נפטר בז’ בתשרי תרצ”ז (25.9.1936).
שכונת קריית שמואל שבטבריה עילית, על אלפיים תושביה היהודים, נמה את שנתה בשעה שמאות חברי כנופיות ערביות טיפסו בדממה על המדרון התלול שבמורדות השכונה. אחדים מחברי הכנופיות עסקו באותה עת בחסימת כל הצירים המובילים לעיר. בשעה שניתן האות, הסתערו הרוצחים על בתי השכונה שבה כמעט לא היו חברי “ההגנה”. בתים הועלו באש על יושביהם; גברים, נשים וילדים נרצחו באכזריות איומה; בתי כנסת הוצתו ונבזזו. הכוחות הבריטיים המעטים שפעלו באזור, הותקפו גם הם ולא התאמצו במיוחד להושיט עזרה. בעת נסיגתם של הכנופיות, הגיעה למקום יחידה של “פלוגות הלילה המיוחדות” בפיקודו של צ’רלס אורד וינגיט. הם רדפו אחרי הרוצחים והצליחו להרוג כמה מהם. י”ט מבני העיר נטבחו ב”ליל טבריה” בז’ בתשרי תרצ”ט (2.10.1938). הרצח זעזע את הארץ והיה אחת מנקודות השיא במאורעות תרצ”ו-תרצ”ט. מפקדי העיר מטעם ההגנה הודחו, והגנת המקום אורגנה מחדש. ימים ספורים לאחר הטבח, ביצעו אנשי פלוגות הלילה פעולת תגמול בכפר חיטין הסמוך, והוציאו להורג תושבים שנחשדו בסיוע לכנופיות. זכרם של הנופלים מונצח ב”כיכר הי”ט” שבלב העיר.
הדרך התחילה בכפר פינס המשיכה בכפר עציון בימי הקרבות בתש”ח, ועלתה ירושלימה לישיבת מרכז הרב ולקרבות לשחרור העיר במלחמת ששת הימים. מהמלחמה חזר חנן פורת, שנולד בשנת 1943 היישר אל חזית העשייה. בהנהגתו הוקם מחדש כפר עציון, ולאחר מלחמת יום כיפור, היה בין מובילי תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון. הרב חנן, תלמיד חכם, איש מעשה, איש ספר, חינוך ונואם מחונן, הספיק להוביל אין ספור מפעלי חינוך והתיישבות בימי חייו. הוא טרח רבות למען אהבה וקירבה בין חלקי העם, עסק בפעילות חסד ברמה האישית והלאומית, ובין השאר הצליח לחוקק בכנסת את חוק “לא תעמוד על דם רעך”. חנן, הקדיש את חייו למאבק למען ארץ ישראל, ועמד בחזית ההתיישבות כמעט עד יום מותו. אל מול מקום המקדש פעל להקמת ישיבת “בית אורות”, וטרח למען קירוב העם לירושלים ולקבר רחל. נפטר בו’ תשרי תשע”ב (4.10.2011) ונטמן באדמת כפר עציון. ערב פטירתו ממחלה קשה, העניק ראיון טלויזיוני שריגש רבים ובו סיכם את חייו במילים ” רציתי להיות טוב”. והצליח.
בו’ בתשרי התש”ז (1.10.1946), נגזר דינם של הנאשמים במשפטי נירנברג. הבכירים שבראשי המשטר הנאצי שנתפסו בידי בעלות הברית, עמדו לדין בפני בית משפט בין לאומי. נירנברג, שהייתה אחת הערים החשובות במשטר הנאצי, ונודעה בכינוסי המפלגה ובחוקי הגזע שנחקקו בה, נבחרה באופן סמלי כמקום שבו הוחלט למצות עם הרוצחים את הדין. לראשונה בהיסטוריה המודרנית, התמודד המשפט הבין לאומי עם טענת “רק מילאנו אחר הפקודות”, ודחה אותה בשעה שהיא מתייחסת לפשעים נגד האנושות. שנים עשר מבין הנאשמים – ביניהם גנרלים, מפקדי הס”ס, ובכירים במערכת השלטון – נידונו למוות. מרטין בורמן, סגנו של היטלר שהצליח להימלט, נדון למוות בהיעדרו, ואילו הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) המושחת והאכזרי, הצליח להתאבד יום לפני הוצאתו המתוכננת להורג. מנהיגים אחרים נדונו למאסר עולם או לתקופות מאסר ממושכות. המשפט המחיש לעולם את פשעי הנאצים, ופתח סדרה של משפטים שבמהלכם נשפטו עוד מאות פושעי מלחמה. עם זאת, לא עם כל הנאשמים מוצה הדין. היו רבים שבשל אינטרסים פוליטיים של בעלות הברית התחמקו מעונש.
