מלכה רופא נולדה ברוסיה בשנת 1915, ולאחר גלגולים שונים בארץ התיישבה לבסוף בקיבוץ מעוז חיים. במסגרת פעילותה בהגנה, הוכשרה כאלחוטית שתפקידה היה לסייע להקמת תחנות קשר בארץ, במקרה שזו תיכבש בידי הנאצים. לאחר הסרת כיבוש הארץ בידי הגרמנים, הוחלט לשלחה לעיראק כדי לסייע בהקמת תחנת קשר של תנועת המחתרת הציונית במקום. במסע הרפתקאות, תוך שהיא מחופשת לחייל בריטי ולצידה בתא המטען לאורך כל הדרך הארוכה לבגדד שהה כלב זאב גדול שנועד להרתיע שוטרים בריטיים מחיפוש מיותר, הגיעה לבגדד והוסוותה כ”רשל”, צעירה שסייעה למשפחות היהודיות האמידות שבעיר. בבגדד הקימה את תחנת האלחוט, וסייעה בהכשרת הנוער היהודי לעלייה לארץ. המשפחות היהודיות במקום קיבלו אותה בברכה ופרשו עליה את חסותה. אולם, כשהחלה המשטרה לחשוד בפעילותה, הוברחה חזרה לארץ. עם שובה לקיבוץ, נשלחה מלכה לאירופה לסייע בארגון תנועת ההעפלה. היא שירתה באוניות המעפילים, נכלאה בקפריסין (שם עסקה בחינוך הנוער במחנות המעצר), ונמלטה לחוף נהריה בעזרת מבריחים ערביים. מלכה רופא עסקה בתפקידים שונים בקיבוץ המאוחד. נפטרה בכ”א בתשרי תשנ”ז (4.10.1996).
ההמונים שהסתובבו מסביב לוול סטריט בניו יורק בחודשים שקדמו לאסון קרנו מאושר. השגשוג הכלכלי שפקד את אמריקה הניב רווחים עצומים למשקיעים בבורסה הניו יורקית שמעגל המצטרפים אליה גדל מדי יום. מעטים הבחינו בסימני האזהרה מפני הבועה הכלכלית המלאכותית ההולכת ומתפוצצת. ביום חמישי השחור, כ’ בתשרי תר”ץ (24.10.1929), החלו מחירי המניות לרדת, והירידה הפכה במהירות למפולת. מיליונים שמשכו את כספם בבהלה מהבורסה הקורסת הביאו לפשיטות רגל המוניות של חברות ובנקים בכל רחבי העולם. תוך זמן קצר נקלעה הכלכלה האמריקאית לסחרור, והחל עידן “השפל הגדול”. בשיאו, רבע מכוח העבודה האמריקאי היה חסר עבודה. הטלטלה הכלכלית והעוני שבעקבותיה שינו את העולם. כוחם של מצדדי התערבותה של המדינה בכלכלה הלך והתעצם, ומדיניות “הניו דיל” של הנשיא רוזובלט זכתה לאהדה ברחבי העולם (במקביל לביקורת הנשמעת כלפיה עד עצם היום הזה). מעבר לים הביאה הקריסה הכלכלית לעלייתם של התנועות הקיצוניות באירופה, ובראשן הנאציזם, שתפס את השלטון בגרמניה תוך זמן קצר. גם עולם התורה וארגוני החסד היהודיים נפגעו מהמשבר בצורה קשה
רבי אליעזר פאפו נולד (1786) בסרייבו שבבוסניה, לאחת המשפחות הידועות והוותיקות בקהילה היהודית במקום. למד בישיבות שונות ברחבי הבלקן, שימש תקופה קצרה כרבה של בוקרשט, והתמנה לרבה של קהילת סיליסטרה שבבולגריה, בה כיהן עד לפטירתו בכ’ בתשרי תקפ”ח (11.10.1827). רבי אליעזר, שנערץ על אנשי קהילתו, נודע בנועם הליכותיו, במסירותו לנזקקים ולנרדפים ובמחויבותו לצדק חברתי ולהשכנת שלום בקהילה. חיבר ספרים רבים בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא, הגמרא, התפילות והקבלה. בין גדולי תלמידיו היה הרב יהודה חי אלקלעי – לימים אחד מהחשובים שבמבשרי הציונות, שאת חיבתו לארץ ירש מרבו, שהשתוקק לעלות אליה כל ימיו אך לא הצליח לעשות זאת בשל מחלתו. נודע לדורות בזכות ספרו “פלא יועץ” (פל”א = פאפו אליעזר), אחד מספרי המוסר הידועים בעת החדשה, שזכה למהדורות אין ספור ונלמד עד היום בקרב קהילות שונות. בספר ישנם מאות ערכים המסודרים על פי סדר האלף־בית, המקיפים את כל תחומי חייו של היהודי. הם מסבירים בבהירות ובשילוב של הנחיות הלכתיות והסברים אמוניים וקבליים את הצורה שבה נדרש יהודי לנהל את חייו.
הרב ד”ר זרח ורהפטיג ממנהיגיה הדגולים של הציונות הדתית נולד בשנת 1906 בבלארוס. מגיל צעיר עסק בשני התחומים שליוו אותו כל ימי חייו: פעילות ציבורית בתחום הציונות ועיסוק בתחום המשפטי. היה מראשי תנועת המזרחי בפולין ושימש כנציג בכיר מטעמה במוסדות התנועה הציונית. במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל ורהפטיג את מאמצי החילוץ של אלפי יהודים מליטא וביניהם תלמידי ישיבת מיר לעבר המזרח הרחוק בסיועם של קונוסולים זרים חסידי אומות העולם. הוא עצמו הגיע במהלך המלחמה לאסיה, אמריקה ומשם לאירופה, תוך שהוא עוסק בסיוע מסיבי לניצולי השואה, בחילוץ ילדים יהודים ממנזרים ובטיפוח מוסדות תנועת המזרחי. בארץ היה ממנסחי מגילת העצמאות, ממובילי החקיקה בכלל וחקיקה דתית בפרט בכנסת ושר הדתות. טיפח את תחום המשפט העברי וסייע בשילובו בחוקי המדינה הצעירה. ממיסדי אונברסיטת בר אילן ומחבר ספרים רבים שכללו חידושים על הש”ס, עיסוק בנושא המשפט העברי ותובנות בשאלות דת ומדינה. ורהפטיג הקפיד במשך כל שנות חייו ללמוד וללמד תורה במסגרות שונות. יקיר ירושלים וחתן פרס ישראל למפעל חיים. הותיר אחריו משפחה של משפטנים ותלמידי חכמים. נפטר ביום כ בתשרי תשס”ג (26.9.2002)
חסידי חב”ד זוכרים אותו כ”נשיא החסיד”, ומכנים אותו “הפרזידנט”. חובבי ההיסטוריה בישראל, נהנים ממאות הספרים של המרכז לחקר ההיסטוריה היהודית הקרוי על שמו, ותלמידי ישראל הולכים יום־יום לבתי הספר מתוקף חוק חינוך חובה שנחקק ביוזמתו. שניאור זלמן רובשוב, שלימים שינה את שמו לזלמן שז”ר, נולד ברוסיה למשפחה חב”דניקית בשנת 1889. מילדותו נמשך לחקר ההיסטוריה היהודית, כמו גם לפעילות ציונית במסגרת תנועת העבודה. לאחר שעלה לארץ, הפך לאחד מראשי היישוב היהודי, ונודע כנואם מחונן. שז”ר היה ממחברי מגילת העצמאות, ובתפקידו כשר החינוך הראשון סייע להתארגנות מערכת החינוך הישראלית. עם זאת, במסגרת תפקידו זה הוא ספג ביקורת, בשל מעורבותו באי הסדרים שהתגלו בהקמת מוסדות חינוך בריכוזי העולים. בשנת 1963 נבחר לנשיא המדינה השלישי, וטיפח במסגרת זאת את אחדות העם בתקופות המורכבות של מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה . שז”ר שמר על אורח חיים דתי, ונודע בקרבתו הרבה למנהיגם של חסידי חב”ד, הרבי מלובביץ. נפטר בי”ט בתשרי תשל”ה (5.10.1974) ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
הצעירים היהודים־אמריקאים שהגיעו בדרך לא דרך למדינת ישראל הצעירה זמן קצר לאחר הקמתה, ידעו שהם מפרים את חוקי ארצם ומסתכנים במאסר ובאיבוד האזרחות. הם ידעו גם שהם מצטרפים לצבא עני העומד מול מלחמה טוטלית, ושכוחותיו, בעיקר כוחות האוויר שלו, דלים וחלשים אל מול אויביו. ולמרות הכול, החליטו הטייסים הצעירים, בוגרי קרבות האוויר של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, שלא לעמוד מנגד בשעה שגורל המדינה היהודית הצעירה מונח על כף המאזניים. ביניהם בלט ויליאם כץ, צעיר שגדל בפלורידה והיה קצין מצטיין בטייסות המפציצים שכתשו את ערי גרמניה בשלהי מלחמת העולם. הוא הגיע לארץ כשהוא מטיס את המפציצים שהעבירה ההגנה בגניבה מאמריקה. היא חימשה וציידה אותם בבסיסי חיל האוויר הצ’כי, בעלת הברית החשובה של ישראל באותם ימים. בדרכו לארץ פיקד כץ על הפצצת קהיר, ובארץ, הוביל לאורך מלחמת העצמאות את טייסת 69, טייסת המפציצים של צה”ל שנטלה מקום חשוב בקרבות בנגב ובגליל. לאחר קריירה ארוכה בחיל האוויר ובאל־על, נפטר כץ ביום י”ט בתשרי תשנ”ג (24.9.1994).
בי”ט בתשרי תקנ”ח (9.10.1797), בעיצומו של חג הסוכות, עטתה וילנא היהודית אבל. המונים ליוו למנוחות את מי שנתפס בדורו ולדורות כמייצג של יהדות ליטא – הגאון רבי אליהו מווילנא, שעוד בחייו כונה “הגאון”. הגאון לא שימש מעולם בשום משרה רבנית, והתפרנס מקצבה קטנה שהעניקה לו הקהילה כדי שיוכל להתמסר ללימודיו. גאונותו ובקיאותו בכל התורה על כל חלקי הנסתר והנגלה שבה, מחויבותו המוחלטת לפשט ולאמיתה של תורה, ובעיקר התמדתו הבלתי נתפסת, הפכו את דמותו לסמל הלמדן ותלמיד החכם בעולם המזרח־אירופי, ואילו אמירותיו בזכות העיסוק במדע ובחוכמה אומצו בחום גם בידי המשכילים. הגר”א, שחשש מתופעות משיחיות מסוכנות, הוביל את ההתנגדות לחסידות, אך בד בבד המשיך להיות נערץ גם על מנהיגיה. כתביו של הגר”א על הגמרא, על השולחן־ערוך ועל ספרות הקבלה, מצטיינים בתמצות המכיל בתוכו פרשנויות ורעיונות עמוקים שדורות עמלו על ביאורם. הגר”א, שככל הנראה ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, פיתח בין השאר את תפיסת “גאולה דרך הטבע” שקראה לפעילות אקטיבית למען השבת העם היהודי לארץ ישראל. בשם תפיסה זו, עלו לארץ רבים מתלמידיו.
