עולי רומניה וצפון אפריקה, פרס והודו, חברי הגרעינים של בני עקיבא, חרדים ועולים מרוסיה. כולם עמדו בין סלעי המדבר לנוכח אתגרים לא פשוטים- ויכלו להם. בד’ בשבט תשי”א  (11.1.1951) בוצעו ההכנות להקמת מעברת  ירוחם, לא הרחק מהמקום המזוהה כ”באר לחי –רואי” שם פגשה הגר את מלאך ה’. כמה שבועות לאחר מכן הגיעו למקום ראשוני העולים. המרחק ממרכזי האוכלוסייה ומהכבישים הראשיים, העדר שירותים חיוניים, האקלים הקשה ובעיות כלכליות וחברתיות, כל אלה הקשו על התפתחותו של הישוב. ממשלת ישראל התעכבה לא מעט זמן  עד שהחליטה  על עתיד הישוב ואפילו על שמו, האם מדובר ב”תל”, “כפר” או, כפי שנקבע לבסוף-פשוט ירוחם. לאחר מסלול ארוך של עליות וירידות, משברים וועדות קרואות, עלתה ירוחם על דרך המלך. בין המכתש לאגם צמחה מעצמה חינוכית, ישיבת הסדר מפוארת ומרכזי יזמות  הי-טק מצליחים. בשילוב של ישן וחדש מצליחה ירוחם להוות בית חם לרבבת תושביה, וכר נרחב ליוזמות חברתיות ולפעילויות תרבות של כל גווני הקשת הישראלית. מזל טוב ירוחם.

ליל  ג’ שבט תשנ”א ( 18.1.1991) היה אחד הלילות הדרמטיים בתולדות מדינת ישראל. אזעקות עולות ויורדות שהחרידו את  תושבי המדינה בשעה שתיים לפנות בוקר, ושידור סיסמת “נחש צפע” בתחנות הרדיו, הבהילו מיליוני תושבים אל חדרים אטומים שהוכנו מראש. חודשים קודם לכן חששה ישראל ממתקפת טילים כימיים שישוגרו מעירק כחלק מהמערכה שהתנהלה בינה לבין ארצות הברית באותם ימים, ומסכות גאז חולקו לכלל האוכלוסייה. את הציבור  ששמע את רעשי פגיעות הטילים (שלא נשאו ראש נפץ  כימי) בתל אביב וחיפה, הדריכו באותו לילה שדרנים, שניסו להרגיע ש”מדובר ברעמים”, ודובר צה”ל שהמליץ על שתיית מים. בפועל, נורו במהלך מלחמת המפרץ שלושים ותשעה טילי סקאד עיראקיים על ישראל, שגרמו לנזק רב, אך בניסי ניסים הסתיימו כמעט ללא נפגעים באופן ישיר. לבקשת ארצות הברית לא הגיבה ישראל בעצמה למתקפה, והניחה לכוחות הקואליציה בהנהגת האמריקאים לפגוע במשטרו של הרודן העיראקי סאדאם חוסיין.  השאלה האם החלטה זו הייתה נכונה ,או שהיא פגעה ביכולת ההרתעה הישראלית שנויה במחלוקת עד היום.

“דבר אל בני ישראל ויסעו”-דא”ביו. זו הייתה ההצעה הראשונה שהתקבלה בכנס הסטודנטים היהודים בעיר חרקוב שבאוקרינה,  בא’ שבט תרמ”ב (21.1.1882). “שם שכזה עשוי להתפרש כאל קריאה המופנית לאחרים, ומה עם הדוגמא האישית שלנו?! ” טענו אחדים מהסטודנטים, שהתכנסו על רקע גלי הפוגרומים שפקדו את יהדות רוסיה. הפשרה שהתקבלה (בהורדת ב”אור ה’ ‘” מהפסוק המקורי, בשל אופייה החילוני של הקבוצה) הייתה ביל”ו-“בית יעקב לכו ונלכה.” מתוך מאות הנאספים הנלהבים, עלו בסופו של דבר רק ארבעה עשר לארץ ישראל, לאחר מסע תלאות ארוך. תוכניתם להקים בארץ חברה ציונית סוציאליסטית נתקלה בקשיים רבים.  אנשי ביל”ו  עבדו  במקווה ישראל, ניסו ליצור קבוצת בעלי מלאכה בירושלים והקימו את המושבה גדרה. כל זאת, תוך שהם מנסים לשלב ציונות, חקלאות, חיים שיתופיים ותפיסה חילונית, אם כי לא בוטה מדי כדי לא להסתכסך עם שאר יהודי הארץ. שמם של הבילו”יים הצעירים והתוססים נודע ברחבי העולם היהודי. לימים הפך הביטוי ביל”ויי לשם נרדף לחלוץ, למרות שהיו בארץ כידוע גם חלוצים לא מעטים אחרים.

היא נולדה לאב יהודי ואם נוצריה בדרום אפריקה (1937) אולם למרות מוצאה הרגישה כל חייה מחויבות לעם היהודי ולמדינת ישראל. בגיל עשרים ושבע לאחר שהתנדבה בקיבוצים שונים בארץ גויסה למוסד ונשלחה לקנדה כדי לגבש זהות בדויה. במסגרת תפקידה במוסד שירתה במשימות מודיעניות ומבצעיות שונות  בין השאר במצרים במהלך מלחמת ששת הימים, בירדן שם ככל הנראה הייתה מהמקורבות ביותר לבית המלוכה ובלבנון שם  התחקתה אחרי ארגון הטרור הפלשתינאים וסייעה לביצועו של מבצע אביב נעורים לחיסול ראשיהם.  והייתה ממובילות מבצע “זעם האל” שבמסגרתו חוסלו ברחבי אירופה ראשי ארגון “ספטמבר השחור” שהיו אחראים לפיגוע באולמפיאדת מינכן. במסגרת נסיון חיסול אחד הטרוריסטים שזוהה בטעות בנורבגיה נתפסה ונעצרה. לאחר מעצרה שחשף לעולם את זהותה האמיתית של סוכנת המוסד נישאה לעורך הדין הנורבגי שהגן עליה במשפט ושבה למולדתה בדרום אפריקה. נפטרה ממחלה  בל שבט תשס”ה (9.2.20005) ולבקשתה נקברה בקיבוץ רמת הכובש שאימץ אותה בעת משפטה. סרטים וספרים הנציחו את פעולותיה הנועזות ובמושבה  מגדל הוקמה כיכר זכרון להנצחתה

ישראל גלילי נולד באוקריאנה (1911) עלה לארץ בגיל שלוש וגדל בתל אביב. היה  ממיסדי תנועת הנוער העובד והלומד וקיבוץ נען בו התגורר עד יום מותו. מגיל צעיר שירת בארגון ההגנה ובמהרה הפך לאחד מבכיריה. שימש כאחראי על רכש ופיתוח והיה מראשי תנועת המרי העברי. במהלך מלחמת העצמאות כיהן תחילת כראש המפקדה הארצית של ההגנה, תפקיד ממנו הודח בעקבות סכסוך עם בן גוריון . במהלך המלחמה עכיהן כסגן שר הביטחון עסק בהקמת כוחות האוויר, השריון והים של צה”ל ועסק בתיווך (כושל) מול האצל בפרשת אלטלנה. שימש שנים רבות כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל וככזה היה  חבר ב”מטבחון” של גולדה מאיר, ממעצבי מדיניות הביטחון והמשפיעים ביותר על מדניותה של הממשלה בימי מלחמת ששת הימים ויום כיפור. היה מתומגי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, דגל בהתיישבות בכל רחבי הארץ והקים את העיר ימית שלימים הוחרבה ופונתה במסגרת הסכם השלום עם מצרים. נפטר בכט שבט תשמ”ו (8.2.1986) על שמו הוקם מרכז אקדמי לחקר כח המגן וארגון ההגנה ברמת אפעל.

“הם לוקחים את היהודים שלנו”, זעקו אלפי פועלים הולנדים שהתכנסו ברחובות אמסטרדם ביום שלישי כח שבט תש”א  (25.2.1941). ארוע ההזדהות עם היהודים הנרדפים שהקיף בשיאו שלוש מאות אלף איש החל כאשר הנאצים כיתרו את הרובע היהודי באמסטרדם, הציבו גדרות תיל מסביבו ושלחו מאות צעירים יהודים למחנות ריכוז בגרמניה. חברי המפלגה הקומיניסטית בהולנד הכבושה לא הסתפקו במחאה של מלכת הטלנד על המעשה. ביוזמתם השביתו מאות אלפי עובדים ברחבי המגינה את עבודתם ויצאו להפגנות ענק נגד רדיפות היהודים. הגרמנים ההמומים פתחו באש על המפגינים ותשעה מהם נרצחו. רבים ממנהיגי השביתה נתפסו והוצאו להורג ואילו אחרים וביניהם מנקה הרחובות פיטר נק ומתקן המדרכות וילהלם קראן זכו לימים לתואר חסידי אומות העולם. הרדיפות נגד יהדות הולנד נמשכו , אולם השביתה הייתה זרז לפעילות הצלה שביצעו רבים מאזרחי המדינה. לזכרה של השביתה שהייתה פעולת המחאה הגדולה ביותר שבוצעה באירופה הכבושה נגד רדיפות היהודים הוקם פסל של פועל נמל ליד בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם ומצעד הצדעה עובר לידו בכל שנה ביום השנה לשביתה.

“הוליך אחריו רבים בדרכו השקטה” נכתב על מצבתו של אורי אורבך, שנפטר בכז שבט תשעה (16.2.2015) אורבך (יליד 1960) גדל בפתח תקוה, למד בישיבת ההסדר בקרית שמונה ולחם במלחמת לבנון הראשונה. מגיל צעיר שימש כעתונאי וסאטריקן בבמות דתיות לאומיות ולאחר מכן כלליות. מאמרו “הטובים לתקשורת” (1987) גרם לצעירים דתיים רבים לעסוק בתחום.  כאיש תקשורת ולאחר מכן כחבר כנסת ושר היה אהוד על קהלים נרחבים והפרויקטים הרבים אותם קידם כמו פעולות לשינוי השיח הפוליטי הדתי לאומי ופעילויות למען קשישים כשר לאזרחים ותיקים זכו להצלחה רבה. אורבךשהפיץ בשנינות ובצורה נעימה את המסרים הדתיים לאומיים , גם בתקופות בהם עמדותיו של מחנה זה בתחום המאבק סביב ארץ ישראל ובסוגיות דת ומדינה  היו נתונים תחת ההתקפה תקשורתית קשה.. היה גם סופר ילדים פורה שכתב רבות על מושגים ביהדות, סיפורי חז”ל ומושגים וסיפורים שונים מעולמו של הילד הדתי לאומי. לאחר שנפטר מחלה בדמי ימיו הונצח במוסדות ציבור, תחרויות כתיבה, בתי ספר וגנים רבים ברחבי הארץ. לימים הולחנו חלק מהשירים שכתב

יעקב דורי נולד באודסה (1879) וגדל בחיפה. לאחר לימודי ההנדסה אותם סיים בבלגיה שב לארץ והיה ממתכנני הישובים בעמק יזרעאל. במקביל עסק מגיל צעיר פעילות הגנה, היה לוחם בגדוד העברי ומפקד ההגנה בחיפה בימי מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט. פיקד על ארגון ההגנה הארצי בימי מלחמת העולם השנייה והוביל את שיתוף הפעולה עם הבריטים כהכנה לפלישה אפשרית של הנאצים לארץ.  ערב מלחמת העצמאות, לאחר שעסק בקניית נשק וציוד בארצות הברית, מונה שנית לראש המטה הכללי של ההגנה ומשקם צה”ל הפך לרמטכ”ל הראשון. עם זאת בשל מחלתו לא יכל להוביל את הצבא בימי המלחמה ובפועל יגאל ידין סגנו פיקד על הכוחות. לאחר המלחמה מונה לנשיא הטכניון במשך שנים רבות כיהן כראש עיריית חיפה ובמגוון תפקידים ציבוריים. במסגרת תפקידיו הסתייע  במיומנויותיו המדעיות  כדי לקדם את פיתוחם של מסגרות מתאימות ולכוחות ההגנה וצה”ל ולפעול למציאת אמצעי לחימה  מתאימים. נפטר  כ”ו שבט תשל”ג (29.1.1973). רבבות מתגייסים פוגשים עד היום את שמו ביומם הראשון בצה”ל עם הגיעם לבסיס הקליטה והמיון בתל השומר הקרוי על שמו.

חייהם של יהודי ליטא לא היו קלים. גזרות השלטון הרוסי יחד עם התפוררות חברתית פנימית שהלכה והתעצמה ורוחות ההשכלה והחילון שהחלו לנשוב בין בתי המדרש בעיירות, הניעו רבים מגדולי הדור לחפש דרכים חינוכיות חדשות להתמודדות עם אתגרי הדור. רבי ישראל ליפקין מסלנט (יליד 1819) הרים את הכפפה. .  הוא עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר ובישר את  בשורת “תנועת המוסר”. תפיסה ולפיה על האדם ולומד התורה, במקביל ללימוד הש”ס והפוסקים להקדיש זמן ומאמצים לבירור עצמי נוקב, בשיטות שונות אותן פיתחו הוא ותלמידיו. בכל מקום אליו הגיע, דרש רבי ישראל תכונות של אמת, חמלה, אכפתיות וענווה. בספריו ובמאמריו הוא יסד תנועה רחבת היקף שקראה (בראשיתה ל”בעלי הבתים” ובהמשך לבני הישיבות) לפעול לבירור עצמי , להתגברות על יצרים ותאוות, ובעיקר לאכפתיות בין אדם לחברו. תורתו ואמרותיו של ר’ ישראל כמו “יותר קל ללמוד את כל הש”ס מלתקן מידה אחת” , “כל עוד הנר דולק אפשר לתקן”, “תדאג לרוחניות שלך ולגשמיות של חברך” נותרו לדורות.  נפטר בכ”ה בשבט תרמ”ג (2.2.1883)