עמוד הבית >> “שחקי שחקי” (שאול טשרניחובסקי)

טו תשרי תש"ד 14/10/1943

“שחקי שחקי” (שאול טשרניחובסקי)

“שחקי שחקי על החלומות…כי עוד באדם אאמין”, “אומרים ישנה ארץ”, “הוי ארצי מולדתי, הר טרשים קירח”, “בזכותם העולם קיים” – נכסי צאן הברזל של השירה העברית ועוד מאות יצירות  מקוריות ומתורגמות, היו פרי עטו של שאול טשרניחובסקי, שנולד בברוסיה בשנת 1875.  במגיל צעיר החל בכתיבת שירים ועסק בתרגום יצירות מופת מהספרות העולמית במקביל ללימודי הרפואה. בראשית שנות השלושים התיישב טשרניחובסקי בתל אביב, והפך לאחד מבכירי היוצרים בארץ. טשרניחובסקי, שנישא לאישה לא יהודייה (אמנם בִּתָּהּ לימים התגיירה), כתב יצירות רבות ובהן התריס נגד העולם הדתי וקרא ליצירת תרבות עברית השואבת מתרבות יוון הקלאסית. עם זאת, בשיריו הוא מרבה לתאר באהבה את קורות העם היהודי בגולה, ומצדיע לגבורת האמונה. טשרניחובסקי הרבה לעסוק בדמותו הטראגית של המלך שאול, ובחיי הישוב היהודי המתחדש בארץ ובאתגריו, והציג בכתביו עמדות לאומיות. בחתימת הנודע שבשיריו “אני מאמין”, הבטיח כי “ישוב יפרח גם עמי ובארץ יקום דור, ברזל כבליו יוסר ממנו, עין בעין יראה אור”. שאול טשרניחובסקי נפטר בירושלים בסוכות, ט”ו תשרי תש”ד (14.10.1943), ונקבר בתל אביב.

“שחקי שחקי” (שאול טשרניחובסקי)

נחלת הכלל, ויקיפדיה

טו תשרי תש"ד 14/10/1943

אירועים על המפה / מפת ירושלים

//

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור (דברים לב,ז)

//

תורת הרב קוק

אין הטבע מתגלה לַמְּשׁוֹרֵר הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּכָל הֲדָרוֹ וְיָפְיוֹ מִפְּנֵי שֶׁבֶר הָאֻמָּה וְהַרְחָקָתָהּ מֵהַחַיִּים הַטִּבְעִיִּים הַבְּרִיאִים. וְאִם יִרְצֶה מְשׁוֹרֵר בַּעַל כִּשְׁרוֹן לְהִתְמַכֵּר אֶל הַטֶּבַע לַמְרוֹת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל הָאֻמָּה יוּכַל רַק לְהַטְבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ בַּצַּד הַמּוּחָשׁ הַגַּס שֶׁלָּהּ, אֲבָל אֶת יָפְיָהּ הַשְּׁמֵימִי לֹא יוּכַל לָחוּשׁ בְּכָל טוּבוֹ וַהֲדַר זִיווֹ, כִּי כֵּיוָן שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְרוֹמֵם אֶל הַסְּפִירָה הָרוּחָנִית יַרְגִּישׁ שֶׁבֶר הָאֻמָּה וְיִדּם רוּחוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר בַּשְּׁקִיעָה הַחוּשִׁית יוּכַל לִשְׁכּחַ לִפְעָמִים אֶת הַמַּצָּב הַהוֶה שֶׁל הָאֻמָּה. "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִרְאָה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם" 126. הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית, הַנִּכֶּרֶת בְּבִנְיַן הָאָרֶץ, כְּשֶׁהִיא נִלְקַחַת עִם מְקוֹרָהּ הַחַי, תּוּכַל כְּבָר לְהַחֲזִיר רְשָׁמִים הֲגוּנִים מִזִּיו הָרוּחָנִי שֶׁל הֲדַר הַטֶּבַע, עַד שֶׁתִּוָּלֵד הָאֶפְשָׁרוּת לְהִסְתַּכֵּל לֹא רַק בְּאַרְצִיּוּתוֹ כִּי-אִם גַּם בְּזִיווֹ הַשְּׁמֵימִי, בְּעֵרֶךְ יָדוּעַ הַמְכֻוָּן לְפִי נִיצוֹצֵי הָאוֹר שֶׁבַּתְּחִיָּה הַמִּתְפַּתַּחַת.

יש לך מה להוסיף על “שחקי שחקי” (שאול טשרניחובסקי)? פרסם תגובה כאן