שׁוֹלֶם (פטירת גרשום שלום)

המכתב הרשמי שהגיע אל גרשום שלום הצעיר (שנקרא בפי כל שׁוֹלֶם, על בסיס ההגייה האשכנזית של שמו) היה אכזרי וחד. אביו – יהודי מתבולל ופטריוט גרמני – הורה לבנו, שהעדיף פעילות ציונית והיכרות עם לימודי היהדות על פני התגייסות לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, להסתלק מביתו ולנתק עימו כל קשר. שלום, יליד 1897, לא נרתע. הוא עלה לארץ בעלייה השלישית, היה ממייסדי האוניברסיטה העברית ומראשיה, והקדיש את כל חייו לחקר הקבלה, השבתאות ותנועת החסידות. שלום התאהב בלימודי הגמרא ובלימודי הקבלה כבר בגיל צעיר, למרות ההתנגדות המולדת לכך בבית אביו. הוא עסק במחקר ובהוראה במדעי היהדות בארץ ובעולם, לצד תפיסותיו החילוניות. במהלך השנים, לא הסתגר שלום במגדל השן האקדמי, אלא הביע את דעותיו כאיש תנועת ברית שלום והשמאל הציוני בבמות רבות בארץ ובעולם. את רבבות ספריו, ובהם האוסף הגדול ביותר בעולם בנושאי קבלה, הוריש לספרייה הלאומית (שהיה ממייסדיה), והם מוצגים בה עד היום באולם מיוחד הנקרא אוסף שלום. גרשום שלום נפטר ונקבר בירושלים בכ”ח בשבט תשמ”ב (21.2.1982)