רבי יהונתן אייבשיץ, מגדולי רבניה של יהדות אשכנז בעת החדשה, נולד (1694) בפולין ולמד בישיבותיה. התייתם בגיל צעיר, ואומץ על ידי תלמידי חכמים שעמדו במהירות על קנקנו כעילוי מבריק. במשך למעלה מחצי יובל שנים התגורר בפראג, היה מרבניה החשובים ביותר של העיר, ודרשותיו בהלכה ובאגדה הפכו לשם דבר בעולם היהודי. קשרים מיוחדים נרקמו בין רבי יהונתן לבכירי השלטון, האקדמיה והכנסייה בפראג. ההקנטות הדדיות שהוחלפו ביניהם והפכו לחלק מהפולקלור היהודי, לצד עיסוק משותף בפילוסופיה ובחוכמת העולם, נודעו ברבים. קשריו אלו סייעו רבות גם בביטול גזירות קשות שהושתו על היהודים. בהמשך, הפך רבי יהונתן לרבה של העיר מץ בצרפת, ובאחרית ימיו היה רבן של קהילות אה”ו שבגרמניה, ובראשן העיר המבורג. לאחר שחילק קמיעות על פי הקבלה לחלק מתושבי העיר, נחשד בשבתאות על ידי רבי יעקב עמדין, והמחלוקת ביניהם פילגה את רבני אירופה שנים ארוכות. ספריו של רבי יהונתן בהלכה (ובראשם “האורים והתומים” ו”הכרתי והפלתי”) ובאגדה (בעיקר דרשות “יערות הדבש”) זכו למקום של כבוד בארון הספרים היהודי. נפטר בכ”א באלול תקכ”ד (18.9.1764).
