מלחמת העצמאות עדיין הייתה בעיצומה, אולם קבוצת הלוחמים מחטיבת יפתח וביניהם “ילדי סלבינו” – חבורת ילדים מיתומי השואה – החליטו לא להמתין. הם חברו לבוגרי תנועות הנוער ועלו להתיישב בנקודה הצפונית ביותר בחוף הים של מדינת ישראל. כך הוקם בה’ בטבת תש”ט (6.1.1949) הקיבוץ ראש הנקרה, שעבר לאחר מספר חודשים למקומו הקבוע שבו הוא יושב עד היום. חברי הקיבוץ נהנו וסבלו בו זמנית במשך השנים ממיקומם הייחודי. מחד גיסא, ההתיישבות על רכס הסולם, סמוך לנקרות המרהיבות והייחודיות אפשרו לחברי הקיבוץ לפתח ולתפעל את אחד מאתרי התיירות הידועים והמצליחים במדינת ישראל. מאידך גיסא, השכנים הלבנוניים הצמודים מצפון הזכירו מפעם לפעם את קיומם באמצעות הפגזות וחדירות מחבלים (באחת מהן, בראשית שנות השבעים, אף נפצע קשה אחד מחברי הקיבוץ). במהלך השנים הופרט הקיבוץ, והיושבים בו כיום מתפרנסים מענפי תיירות, מחקלאות וממקצועות חופשיים. הקיבוץ סמוך למעבר הגבול בין ישראל ללבנון. מעבר זה משמש בעיקר את כוחות האו”ם ולעסקאות חילופי שבויים, אבל אולי ביום מן הימים הוא יהפוך למעבר של שלום.
