פרעות ועוני, גזרות קשות, מיסים כבדים וריחוק מקהילות ישראל ברחבי העולם. כל אלו לא מנעו מיהודי תימן לחלום על השיבה לארץ ישראל. אלפים עלו בדרך לא דרך החל משלהי המאה התשע עשרה ועד אמצע שנות הארבעים, כאשר השלטון המקומי מנע את המשך העלייה. עם הקמת המדינה החמיר המצב. פרעות קשות התחוללו בעיר עדן, וגזרות האימאם השליט הלכו ותכפו. משא ומתן שניהלו הסוכנות היהודית וארגון הג’וינט עם הבריטים, ששלטו בעדן, הביא למציאת מוצא. בי”ד במרחשוון תש”ט (12.12.1948), המריא מעדן, בדרכו לנמל התעופה בלוד, המטוס הראשון במסגרת מבצע “על כנפי נשרים” (שכונה גם “מרבד הקסמים”). בדרכו, עבר המטוס מעל שדות הנגב שבהם התנהלו עדיין קרבות קשים בין צה”ל לצבא המצרי. בהמשך, הסכים גם האימאם ליציאת היהודים מהקהילות השונות, ובחודשים הבאים עלו לארץ רוב יהודי תימן, למעלה מחמישים אלף איש. קשה הייתה הדרך, לא מעטים שילמו בחייהם, וקשים היו גם ייסורי הקליטה. אולם מעל הכול, חזו רבים בהגשמת חזון הנביאים המביאים את דברי הא-ל לקראת ימי הגאולה “אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בניך מרחוק”.
