עמוד הבית >> על הירח

ו אב תשכט 20/07/1969

על הירח

בליל ו’ באב תשכ”ט (20.7.1969) עצר העולם את נשימתו. שש מאות מיליון איש עקבו בשידור חי ובחרדה אחרי ניל ארמסטרונג היורד לאיטו מתא הנחיתה של החללית אפולו 11 אל השממה הסלעית של הירח. הדיווח שהעביר בקשר – “צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות” – היווה את שיאו של חלום אנושי בן אלפי שנים בכלל, ואת סופו של “המרוץ אל החלל” שהתחולל במהלך כל שנות השישים בין ארצות הברית וברית המועצות בפרט. האסטרונאוטים האמריקאים הנרגשים שסיימו טיסה ארוכה ומסוכנת בת ארבעה ימים מבסיס השיגור בפילדלפיה, אספו במשך שעתיים דגימות מדעיות שונות מאדמת הירח, הציבו במקום לוחות זיכרון (בתוכם גם ברכתו של נשיא ישראל, שז”ר: “ורוב שלום עד בלי ירח”), וחזרו בשלום לחללית האם ומשם מרחק של 384,000 קילומטר הביתה לכדור הארץ. המרוץ לחלל הזניק את תעשיית הטילים והמחשבים, הביא לפיתוחים טכנולוגיים רבים, ובעיקר עודד את הרוח האנושית לחפש עוד ועוד אתגרים. יובל שנים לאחר מכן, כמעט הצליחה מדינת ישראל גם היא להנחית חללית על הירח, אבל גם זה יקרה בע”ה.

על הירח

מאת ויקפדיה נחלת הכלל

ו אב תשכט 20/07/1969

אירועים על המפה / מפת העולם

//

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור (דברים לב,ז)

//

תורת הרב קוק

בשוב עמנו להתאחד, לא יתרחקו יותר בני תורה מן חכמה ומדע ולימוד אומנות ולא עוד אלא שאז, כאשר תחל ההתפתחות הזאת בתוכנו, תתרבה גם החכמה והמדע וכל מלאכת מחשבת בישראל במרום עוזם. כי שומרי משמרת התורה וכל החרדים אל דבריה לא יתנגדו עוד להרחבת כל החכמות והמדעים הכלליים בעמנו, באשר גם תחלת התנגדותם של החרדים לדבר ד' וקיומה של תורה נגד ההשכלה הכללית לא באה אלא מפני ההכרח להציל את העיקר היותר נכבד ונשגב בחיי עמנו, הוא משמרת התורה והאמונה. ויען שעד הימים האלה לא היה בקרב עמנו מעמד טבעי מוחשי לקיומה של תורה ומצוותיה ואהבת האמונה, וכל אלה לא היו תלויים אלא ברגש קדש, ברגש נעלה ומופשט שאמנם נשגב ונחמד הוא, אבל בהיותו בלתי נוסד על רגשי הטבע, יכול היה בנקל להדחות מכל רוח טבעי וחזק. לכן עמנו האומלל במר רוחו הוכרח לנטות שכמו לסבול עול חיים בלתי טבעיים, חיים של חשך ואפלה, חיים של התרחקות מהרבה הרבה חכמות ומלאכות יפות המחיות את בעליהן בכבוד והדר, והכל כדי שלא לאבד את הסגולה היותר יקרה התלויה אצלו רק בנס, ועומדת רק בהרגשה שלא יכירה מקומה בטבע הפשוט והגס. אולם אז כשהרוח הלאומי יתבצר והיה למושג טבעי חזק מאד הנושא באמת עפ"י רגשו הטבעי את כל ההמשכה הלאומית אל התורה ודרך היהדות, וכלום חסר לנו אלא להראות זה בגלוי? לפעול במעשה אל המושכל בשכל, שהרחוקים עד הנה מקיומה של התורה ישובו אליה לשומרה בפועל ולהשתתף בכל עניני הצבור ולהתנהג בכל דרכי החיים של היהדות, כיד הרוח הלאומי המפעם בקרבם והטוב עליהם - אז הלא נהיה בטוחים בבנינו כי בכל פינות שיפנו בכל חכמה שיהיו עסוקים, ובכל חברה שיביאם שם מצבם, יהיו לנו בנים נאמנים שומרי תורת ישראל ומוקירי רוחו הלאומי הקיים לעד בתורתנו ומצוותיה. ומאליה תקרע המסכה הנסוכה, ולבני ישראל יהיה אור במושבותם. כשרונות רבים יתפתחו בעמנו להוסיף עוצמה להאנושות הכללית, ולרומם על ידי זה את קרן עמנו. ואז תוכל התורה, האמונה והחכמה הכללית לשבת יחדו, ולא תאמר אחת לחברתה "צר לי המקום" (מליצה ע"פ ישעיה מט, כ)

יש לך מה להוסיף על על הירח? פרסם תגובה כאן