הקריירה הרצחנית של האב חסן התמקדה בפעולות חבלה שונות בשנות השלושים, התנדבות לצבא הנאצי ונסיון להרעיל את בארות ההמים של תל אביב בשנות הארבעים, ופיקוד על הכוחות שעשו שמות בתחבורה היהודית בראשית מלחמת העצמאות. מסע הדמים הארוך הגיע לסיומו בקרב עם לוחמי האצ”ל בראש העין, זמן קצר לאחר הקמת המדינה. הבן עלי חסן סלאמה לא זנח את מורשת אביו. מגיל צעיר הצטרף לכוחות הטרור הפלשתינאים ופיקד על ארגון “ספטמבר השחור”. לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולמיפאדת מינכן בשנת 1972, שבוצע בהשראתו ובפיקודו, החליטה מדינת ישראל כי הגיעה העת להפסיק את שביל הדמים, של מי שכונה “הנסיך האדום”. נסיון חיסול ראשון נכשל והסתיים בטרגדיה שבמהלכה נורה אזרח נורווגי תמים. עלי חסן סלאמה הבין כעת כי המחסלים בעקבותיו והקיף את עצמו באמצעי אבטחה ושומרי ראש. כל אלו לא הפריעו לאנשי “המוסד”, לעלות על עקבותיו בבירות. בבוקר כג’ טבת תשל”ט (22.1.1979) התפוצצה מכונית תופת ליד שיירת הרכבים של סלאמה ומאבטחיו בשעה שחלפה ברחובות בירות. החשבון נסגר.
