היישוב היהודי המתחדש במאה האחרונה בארץ ישראל, ובעיקר הארגונים הצבאיים שהקים, חיבבו מאוד את ל”ג בעומר – היום שהוקדש במורשת היהודית לגבורת בר כוכבא ולוחמיו. בימינו, מצוין ביום זה יום ההוקרה למערך המילואים. בי”ח באייר תש”א (15.5.1941) בחרו אנשי “ההגנה”, להכריז ביום זה על הקמתן של “פלוגות המחץ” – הפלמ”ח. על הקמת הפלוגות הופקד יצחק שדה, ולצידו בלטו לימים יגאל אלון ומשה דיין. הגוף, שהורכב מצעירי היישוב היהודי ומבוגרי תנועות הנוער, והיה למעשה הכוח הצבאי הסדיר של היישוב היהודי, הוקם בתחילה כדי לסייע לבריטים בהגנה על ארץ ישראל מפני הפולש הנאצי המתקרב, בהקמת יישובים ובאימון לקראת הבאות. בהמשך, עסק הארגון בפעולות העפלה ובמאבק בבריטים. אנשיו היו מבכירי הלוחמים שמסרו נפשם בקרבות מלחמת העצמאות, ובוגריו היו חלק משמעותי מהאליטה של מדינת ישראל במשך שנים ארוכות. שירי הפלמ”ח וההווי התרבותי של חבריו עיצבו (לטוב ולמוטב…) את דמותו של דור שלם. תפיסת הפלמ”ח שנוסחה בהמנונו “לפקודה תמיד אנחנו”, הייתה חיונית בימים של מאבק ובניין. רוח הארגון מונצחת בבית הפלמ”ח שבתל אביב.
