עקבותיו נותרו על פני מפת הארץ כולה: תל אביב שבה גדל; מושב נבטים, חבל לכיש והעיר ערד שאותם הקים וניהל בימי העלייה ההמונית; וכמובן, הקהילה החינוכית המופלאה בניצנה, שם ייסד מוסד חינוכי ייחודי בלב המדבר. גם על מפת העולם היהודי ניכרים עקבותיו של אריה (לובה) אליאב שנפטר בי”ז בסיוון תש”ע (30.5.2010). הוא פעל ברחבי אירופה להצלת יהודים לאחר השואה. בתפקידו כמפקד אוניית המעפילים “חיים ארלוזורוב”, הכיר את אשתו טניה. בברית המועצות של שנות החמישים והשישים, היה אחראי מטעם מדינת ישראל ליצירת קשר חשאי עם יהודי המדינה ולסייע להם תרבותית ורוחנית. הוא ארגן את חילוצם של יהודי פורט סעיד שבמצרים ובאיראן שלאחר המהפכה, מתוך סערות מלחמה. אליאב, חבר כנסת, איש תנועת העבודה ואיש שמאל מדיני מובהק, שבד בבד היה מחובר כולו למורשת ישראל, זכה להערכה מכל קצווי החברה הישראלית. מלבד פרס ישראל, היה אליאב האדם היחיד שזכה בתואר ד”ר לשם כבוד מכל האוניברסיטאות במדינה. בחבל לכיש הוקם ביום פטירתו היישוב אליאב, המשותף למתיישבים דתיים וחילוניים.
