רבי יעקב חיים סופר נולד בבגדד (1870), שם למד תורה מפי רבני העיר, ובעיקר מפי רבו – רבי יוסף חיים (הבן איש חי). בשנת 1904 עלה לירושלים. עבד לפרנסתו כסופר סת”ם (ומכאן שם משפחתו), והחל ללמוד בישיבות המקובלים שבעיר. ספריו של הרב סופר עוסקים בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר, וכוללים חידושים על התורה ועל הש”ס. יצירתו החשובה ביותר, שעליה עמל במשך ארבעים שנה, הייתה סדרת ספרי “כף החיים”. בספרים אלו, שנכתבו על סדר החלקים הראשונים של השולחן ערוך, בודק “כף החיים” את מקורה של כל הלכה, עומד על דעות הפוסקים השונים בנושא, תוך התייחסות ייחודית גם לדעותיהם של חכמי הקבלה והנסתר. בסיומה של כל סקירה, פסק “כף החיים” את דעתו בנושא. הספר התקבל בהתלהבות על ידי הציבור, ונחשב עד היום כאחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר בקרב יוצאי ארצות המזרח. חלק מהיצירה, שאותו לא הספיק להשלים כף החיים בחייו, הושלם מאוחר יותר על ידי הרב עובדיה יוסף. בט’ בסיוון תרצ”ט (27.5.1939) נפטר “כף החיים”, ונקבר בירושלים.
