הרב מיכאל ליפסקר, מראשי חסידי חב”ד, שסייע בהוצאתם של חסידים רבים משטח השליטה הסובייטי לארצות המערב, הופתע מאוד ביום כ’ בשבט תש”י (7.1.1950). האדמו”ר החדש, הרב מנחם שניאורסון, העביר לו את הוראת קודמו, הרב יוסף יצחק, עשרה ימים לאחר שנפטר. לפי אותה הוראה, היה עליו לצאת למרוקו ולסייע בחיזוק מוסדות החינוך והדת בקרב היהודים במקום. כחסיד נאמן, מילא ליפסקר את הוראת הרבי מבלי לדעת כיצד יארגן, יממן ויפתח פעילות בארץ שהיא, תרבותה, וקהילתה זרים לו. המסירות עשתה את שלה, ולמרות הקשיים הרבים, תוך מספר שנים הוקמו מוסדות חב”ד בכל רחבי מרוקו. במורשת חב”ד נחשב ליפסקר כראשון ה”שלוחים”, וכמייסד המפעל העצום שבמסגרתו נמצאים כיום כחמשת אלפים שלוחים של חב”ד באלפי אתרים במאה מדינות. הם מהווים כתובת ידועה ומוכרת היטב בכל עניין יהודי, לכל יהודי ואף לשאינם יהודים. השלוחים מחויבים בדרך כלל להשיג את יעדיהם בעצמם, והם מגובים באמצעות מערכות גלובליות של חינוך, סיוע ותקשורת. מסירותם של השלוחים הפכה את חב”ד לאחד הארגונים הנפוצים והמשפיעים ביותר בעולם היהודי.
