במשך כל שעותיו הארוכות של הצום, חיכו לקול השופר המתפללים ברחבת הכותל הצרה והצפופה של ימי המנדט. במשך כל אותן שעות בלשו עיניהם של השומרים הבריטיים וסייעניהם הערבים אחר שופר, שהתקיעה בו הייתה עלולה “חלילה” להפר את הסטטוס קוו, ולפיו הוואקף מואיל בטובו לאפשר ליהודים להתפלל בכותל אך אסור להם להפגין בו בעלות באמצעות הצבת מתקנים או תקיעה בשופר. חניכי תנועת בית”ר סירבו לקבל עליהם את הדין. ביום הכיפורים תרצ”ד (30.9.1933) הטמין חבר בית”ר אהרן צוקרמן (שלימים נהרג כמפקד באצ”ל בעת הקרב לכיבוש יפו) שופר בבגדיו, ותקע בו עם סיום התפילה. מעצרו של צוקרמן לא הרתיע את הבית”רים, ומדי שנה היה אחד מאנשיהם מפר את האיסור ומשמיע קול תרועה בשופרו עם צאת הצום. פעילותם ומסירותם של אנשי בית”ר לשמירת המנהג והכבוד הלאומי מונצחת ב”מוזיאון פלוגת הכותל” שברובע היהודי בירושלים. לימים, קרא השופר בקול גדול עם שחרור העיר בידי לוחמי צה”ל. הציפיה ל”שופר קורא בהר הבית” עדיין ממתינה להשלמת הגאולה. גמר חתימה טובה.
