העוני שממנו סבל כל ימיו והמחסור בכסף לגיליונות נייר, גרמו לו לכתוב את חידושי התורה שלו על הטיח שכיסה את קירות ביתו. בן שש עשרה התייתם הרב אברהם גומבינר (יליד 1637) מאביו, שנרצח על ידי קוזקים. את ספרו המפורסם ביותר ובו חידושיו על חלק אורח־חיים שבשולחן ערוך, ביקש להוציא בשם “נר ישראל” כדי לא לפרסם את שמו, אך לא הצליח להוציא אותו לאור בחייו. לאחר מותו, הצליח בנו, למרות קשיים רבים, להוציא לאור את הספר בשם “מגן אברהם”, שהפך להיות אחד מספרי הפסיקה המרכזיים של יהדות אשכנז. הספר, שנכתב בתמציתיות רבה, מנתח את דברי הראשונים. הוא זכה לפירושים ולביאורים, וביניהם, ספר “מחצית השקל” וספר “פרי מגדים”. בין פסקיו הידועים: ההיתר לבעל מום לשמש כשליח ציבור בתפילה (“כי דרך הקב”ה להשתמש בכלים שבורים”), וההיתר לכפות על חולה טיפול רפואי בניגוד לרצונו. ה”מגן אברהם”, כפי שכונה, הספיק טרם פטירתו בגיל ארבעים ושש לכתוב גם פירושים על מדרשים ועל חלקים בגמרא, ולחבר פיוטים שונים. נפטר בג’ בתשרי תמ”ג (5.10.1682)
