עמוד הבית >> בשערי בית הדסה

יז אייר תשמ 02/05/1980

בשערי בית הדסה

ליל שבת, אור לי”ז אייר תש”מ (2.5.1980). התפילה  במערת המכפלה הסתיימה, ותלמידי ישיבת ההסדר קרית ארבע ואורחיהם, פנו כמנהגם מדי שבת במשך שבועות ארוכים, לעבר “בית הדסה”, בית החולים היהודי העתיק בחברון, שקבוצת נשים וילדיהם מקרית ארבע נאחזו בו, שנה קודם לכן, במגמה לשכנע את הממשלה לחדש את הישוב היהודי בעיר. בעיצומם של זמירות שבת בפתח המתחם החל הקטל. חוליית מחבלים שארבה על גג סמוך למבנה, החלה לירות על  הנאספים ולהשליך  לעברם רימונים. שישה מתלמידי הישיבה והאורחים נרצחו ורבים נפצעו. התגובה הייתה מהירה. חוליית המרצחים נתפסה, וכמענה לטרור, החליטה ממשלת ישראל החליטה על הקמת ישוב יהודי קבוע בבית הדסה בפרט ובחברון בכלל. לזכרם של הנרצחים הוקם הישוב בית חג”י שבדרום הר חברון, כמו גם “בית השישה” השוכן בלב הרובע היהודי של חברון.  לימים שוחרר אחד מהרוצחים והוא מכהן כיום כראש העיריה הפלשתינאי של  חברון. בית הדסה שוקם והוא מהווה כיום משכן למשפחות  יהודיות רבות, ובקומתו הראשונה הוקם מוזיאון מרשים המספר את סיפורה של עיר האבות והבנים.

בשערי בית הדסה

מאת eman - נוצר על ידי מעלה היצירה, נחלת הכלל, ויקפדיה

יז אייר תשמ 02/05/1980

אירועים על המפה / מפת ישראל

//

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור (דברים לב,ז)

//

תורת הרב קוק

דברים שנאמרו באזכרה לקדושי חברון, תר"ץ לכאורה מיותרת האזכרה לעיר האבות חברון זכר חברון, חורבנה והשאיפה לבנינה חקוקים על לוח לבנו ואין כל צורך בפעולה מיוחדת כדי להעלות לפנינו את זכרונה אולם אם אנו עושים את האזכרה הזאת, הרי מטרתה להביא את הזכרון הזה והרגשות התוססים בלבנו גם לידי פעולה מעשית לשם בנין חברון והקמת הריסותיה. עם זכר חברון עיר האבות עולה בזכרוננו מאמר אחד של חז"ל, המובא בראשונים: "מעשה אבות סימן לבנים". וישנם שני סוגים של סימנים: סימנים עצמיים וסימנים מקריים. הראשונים מסמנים את מהות הדבר המסומן על ידם ותכונתו הפנימית: והאחרונים מסמנים רק את החצוניות שלו. שבאה במקרה ושעלולה להתחלף. "מעשי האבות" שהם "סימן לבנים" שייכים לסוג הראשון. הם מסמנים את העצמיות. את התוכן ואין הם עלולים להשתנות ולהתחלף לעולם. המהות של חברון היא התחזקות והתעוררות בכח של נצח ישראל. כשהמרגלים הוציאו את דבת הארץ והמסו את לב דור המדבר מלבוא לרשת את הארץ אשר נתן להם ה'. היה כלב, היהודי העז. מחזק את העם ואמר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" ומשום כך נפלה חברון בחלקו. גם אחרי שכלב ראה בעיניו דור של התנוונות. דור המדבר, בקלקלתם ובנפילתם "ויכום ויכתום עד החרמה". לא נפל ברוחו ואמר: "הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה, עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה. ככחי אז ככחי עתה". ההרגשה הזאת מתעוררת בנו כשאנו חושבים על חברון

יש לך מה להוסיף על בשערי בית הדסה? פרסם תגובה כאן