ארץ וייסורים

תורת הרב קוק

חֶפְצֵנוּ הַפְּנִימִי הַמְפַעֵם בְּקֶרֶב נִשְׁמָתֵנוּ, לְהַעֲמִיד אֶת צִבְיוֹן אֻמָּתֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ בִּמְלֹא תָּאֳרָהּ, בְּכָל שִׂרְטוּטֶיהָ וְקַוֶּיהָ הַמַּשְׁלִימִים אֶת תְּכוּנָתָהּ, הַמְגַלִּים וּמַבְלִיטִים שֶׁזּאת הִיא אֻמָּתֵנוּ אָנוּ בְּעֶרְכָּהּ הָרָם הַמְּקוֹרִי, בִּגְוִיָּתָהּ בְּנַפְשָׁהּ בְּרוּחָהּ וְנִשְׁמָתָהּ. לְזאת אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲפִים לְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ יָמִים קַדְמוֹנִים, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. הִנֵּה יָשַׁנְנוּ שְׁנַת תַּרְדֵּמָה לְאֻמִּית מֶשֶׁךְ גָּלוּת אֲרֻכָּה וְקָשָׁה מְאד. כּחוֹתֵינוּ הַלְּאֻמִּיִּים נִשְׁאֲרוּ אָז בְּלוּעִים בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה, מִבַּחוּץ הַכּל נַעֲשֶׂה מְקֻמָּט וּמְזֻקָּן, אֲבָל מִבִּפְנִים טַל הַחַיִּים הוֹלֵךְ וְזוֹרֵם. כְּשֵׁם שֶׁהַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּכְלָלָן בְּכָל מִלּוּאֵיהֶן הָלְכוּ עִמָּנוּ בַּגּוֹלָה 14 וְשָׁמְרוּ לָנוּ בָּהּ אֶת לֵחַ חַיֵּינוּ וְאֶת חוֹתַם רוּחֵנוּ עַל-פִּי עַצְמוּתֵנוּ הַפְּנִימִית, הֵבִיאוּ אוֹתָנוּ לְאֵלֶּה יְמֵי הַתְחָלַת תְּקוּפַת הַהֶאָרָה לְחַיִּים שֶׁל חֵפֶץ תְּחִיַּת הָאֻמָּה בְּאַרְצֵנוּ, כֵּן יָבִיאוּ אוֹתָנוּ הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ לִידֵי רוֹמְמוּת הַחַיִּים שֶׁעַל-פִּי צוּרָתָם הַשְּׁלֵמָה הֵן נִקְבְּעוּ. וְכָל אֲשֶׁר נוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַהוּתָן שֶׁל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ כֻּלָּן וְנִרְאֶה כַּמָּה רְחוֹקוֹת הֵן מֵאִתָּנוּ, כַּמָּה חַיֵּינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת בִּתְנָאִים יוֹתֵר בְּרִיאִים וַחֲזָקִים עַד שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַמִּצְווֹת מִתְקַיְּמוֹת בָּהֶם, כֵּן יִגְדַּל בָּנוּ הַחֵשֶׁק לְקַיֵּם בְּאַהֲבָה וּבִיקַר אֶת אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְקַיְּמוֹ בְּתוֹר זֵכֶר לַדָּבָר, זֵכֶר קדֶשׁ, זִכָּרוֹן לְחַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁיָּבוֹאוּ לָנוּ בְּבוֹא תְּשׁוּעָה שְׁלֵמָה לְעַמֵּנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ לִתְשׁוּעַת עוֹלָמִים, וַאֲשֶׁר בְּקַיְּמֵנוּ אוֹתָן עַכְשָׁו הִנְנוּ מַעֲשִׁירִים אֶת נִשְׁמַת אֻמָּתֵנוּ בְּאוֹתָהּ אֵשׁ הַקּדֶשׁ אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְשַׁלְהֶבֶת הַקּדֶשׁ מְלֵאַת הַחַיִּים לְעֵת חַיָּה