במשך מאות שנים חיו יהודים בקורפו, הירוק שבאיי יוון. קהילה תוססת ומצליחה, מלאה בתורה, בחסד ובחיי קהילה, שהורכבה מקהילות של יהודים מוותיקי יוון (רומניוטים) ומיוצאי איטליה. אירועים אנטישמיים קשים שהתחוללו בשלהי המאה הי”ט, הביאו לחרם יהודי עולמי על “אתרוגי קורפו” ולהגירתם של יהודים רבים מהאי. אולם, למרות אירועים אלו, נותרו בקורפו ערב הכיבוש הגרמני בשנת 1943 קרוב לאלפיים יהודים, שהיו בטוחים שריחוקם ממרכז אירופה וקשריהם הטובים עם האוכלוסייה המקומית ימנעו מהם כל רע. הגרמנים חשבו אחרת. בי”ח בסיוון תש”ד (19.6.1944) נדרשו יהודי קורפו להתרכז בכיכר המרכזית של העיר, ומשם הובלו למבצר העתיק. בלילה, הורדו היהודים במחילות סודיות לעבר הסלעים שבחוף. שם הועמסו על שש סירות דיג רעועות וללא מחסה, והובלו לעבר אתונה. הרכבת שיצאה מאתונה הובילה את הקהילה העתיקה, לאחר שנים־עשר יום של נסיעה מייסרת, לעבר אושוויץ, ושם נרצחו כמעט כל בני הקהילה. מעטים בלבד הצליחו לברוח אל הפרטיזנים שבהרים, או לשרוד את אימי המחנות. בסיומה של המלחמה נותרו מקהילת קורפו כמאה וארבעים איש.
