לפי המסורת, הוא נולד בתשעה באב. הרמב”ם מנה את האמונה בביאתו כאחד משלושה עשר העיקרים של אמונת ישראל. מקרים רבים בתולדות ישראל שבהם היה נדמה כי הנה הוא מגיע, הסתיימו במפח נפש, במשיחיות שקר ובאסון. התקווה לבואו הציתה את דמיונם של הלוחמים במרד הגדול ובמרד בר כוכבא, של מחשבי הקיצין ושל שואפי תקומת ישראל בכל הדורות. צורת הופעתו איננה ברורה. יש המחלקים את הגעתו לשלבים שונים, יש הרואים בו ביטוי לתנועה לאומית, יש המבקשים להחיש בואו באמצעות עיסוק בנסתרות, בקידום הנושאים שבין אדם לחברו או בתפילות ופיוטים. מנגד, או במקביל, יש המאמינים בפעילות אקטיבית כדי להביאו ובעשיית מעשים בדרך הטבע. “חבלי המשיח” האמורים להקדים את בואו זוהו כסדרה של אסונות ופרעות לאורך ההיסטוריה. משוררים רבים, שומרי תורה ומצוות וכאלו שאינם, חלמו וכתבו על השאיפה להגעתו. יש שהפכו את האמונה בביאתו והציפייה לו לכינוי גנאי, ויש הרואים בה את המניע המרכזי להתגברות על מכשולי ההווה ואת היכולת לפעול לתיקון העם והעולם בעתיד. ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו. צום מועיל ותפילה להגעתו.
