בתא האפל של בית הסוהר בקרקוב, מוקפת בחברותיה המסתירות אותה, ישבה גוסטה דוידזון (שכונתה יוסטינה), וכתבה על קרעי נייר טואלט את קורות המחתרת היהודית בגטו קרקוב. בדפים שהוטמנו בסדקים שבקירות הכלא, סיפרה גוסטה על פעילותה בתנועת הנוער הציונית “עקיבא”, ועל אהבתה לבעלה שמעון דרגנר, שיחד עימו הבריחה חומרי נשק והדרכה בין גטאות פולין. קטעי הדפים שהתגלו בדרך נס לאחר המלחמה, אוגדו ל”יומנה של יוסטינה” ועוררו התרגשות גדולה עם פרסומם. ביומנה, סיפרה גוסטה על הקמת המחתרת הציונית בגטו קרקוב ועל התלאות שפקדו אותה. היא ביקשה שדפי היומן יגיעו לחבריה שבכפר יהושע שבארץ ישראל. היא ביקשה למסור להם “תמונה נאמנה של המרד האחרון והעז ביותר של אנשים צעירים”. פעמיים הצליחה גוסטה להימלט מהכלא ולהצטרף עם בעלה לשורות הפרטיזנים. בי”ג במרחשוון תש”ד (11.11.1943) נתפס שמעון בשעה שניסה לברוח להונגריה. יוסטינה, נאמנת להבטחה ההדדית של בני הזוג שלא ינטשו זה את זה, הסגירה גם היא את עצמה לגסטאפו, והשניים ככל הנראה הוצאו להורג זמן קצר לאחר מכן. בחייהם ובמותם לא נפרדו.
