חורף תש”ח. הארץ כולה בערה בקרבות מלחמת העצמאות, אולם גם בתוך המחנה היהודי עצמו לא שרר השלום. סדרת פעולות נקם של לוחמי האצ”ל בערביי חיפה, בעקבות מעשי טבח קשים שבוצעו על ידם, הביאה למחלוקת קשה בין מפקדי ההגנה לאצ”ל. אנשי ההגנה דרשו מהאצ”ל להפסיק את פעילותם, והמחלוקת עברה במהירות לאיומים ולחטיפות הדדיות. בין החטופים ביום א’ בשבט תש”ח (12.1.1948) בידי ההגנה היה ידידיה סגל (יליד 1926), נער צעיר, תושב אחוזה ומלוחמי האצ”ל. ידידיה נחקר בעינויים קשים בידי אנשי ההגנה, ולאחר מכן, במסגרת הסכם עם האצ”ל, טענו חוטפיו כי שחררו אותו עם תום חקירתו. בפועל, ידידיה לא שב מעולם לביתו, וגופתו נמצאה ליד הכפר הערבי, טירה. משפחתו ואנשי האצ”ל טענו כי הוא נרצח במהלך חקירתו, וגופתו הושלכה סמוך לכפר כדי לטשטש עקבות. משפטים וועדות חקירה לא הגיעו לבירור האמת. זכרו של ידידיה הועלה בספרו של אחיינו, העיתונאי חגי סגל, שכותרתו הייתה המסר שביקשה להעביר משפחתו של ידידיה למרות הרצח: “רק לא מלחמת אחים”.
