קרב בית צור תם. רבבות חייליו, אלפי פרשיו (ואולי גם עשרות פיליו, לפי חלק מהמקורות) של המצביא היווני ליסיאס נגפו בפני לוחמיו של יהודה המכבי. שנים ארוכות של מלחמה בהלניסטים ובמשתפי הפעולה שלהם מקרב האוכלוסייה היהודית, שהחלה בכוחות קטנים וחלשים בהרי גופנה הסמוכים למודיעין, אפשרו כעת את הניצחון. הדרך לירושלים נפתחה סוף סוף. בכ”ה בכסלו שנת 164 לפנה”ס באו החשמונאים בשערי המקדש המחולל. “ויחנכו את המזבח…ויהללו לה’ בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה’ על אשר נתן להם עוז ותשועה” (ספר חשמונאים ד). שמחת הניצחון שנמשכה שמונה ימים, כתחליף לחג הסוכות שלא ניתן לציינו בימי הכיבוש היווני, התמזגה בשמחת הנס על הפך הקטן שאפשר למנורה להמשיך ולהאיר. סיפור הגבורה והנס, יחד עם סמל האור, הפכו לאבוקה שהאירה את דרכם של לוחמי חירות בכל העמים ובכל הדורות, וסימלה את הדרך גם ללוחמי תקומת ישראל בדורות האחרונים. “הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם” (משירו של מנשה רבינא). חנוכה שמח.