העמק היה חלום. נופי קדומים של אדמות פוריות, ומים רבים. אך גם ביצות, מחלות ואריסים ערבים, שלא תמיד ראו בעין יפה את כניסתם של היהודים, לשדותיו של עמק יזרעאל. אל העמק זרמו החלוצים. בדרך כלל צעירים חסרי כל ממזרח אירופה, גדושים עד להתפקע באידיאולוגיה ציונית וסוציאליסטית, בלי יותר מדי ניסיון חקלאי אך עם הרבה רצון טוב. האהלים הלבנים החלו למלא את אדמת העמק. ביג’ חשון תרפ”ג (4.11.1922) הגיעו חמש עשרה משפחות וכמה עשרות רווקים, לקצהו המזרחי של העמק, והקימו את ראשון קיבוצי השומר הצעיר-קיבוץ בית אלפא.
החלוצים הצעירים עברו ימים לא פשוטים. הם עבדו בפרך בחום המעיק של העמק, בשדות, בסלילת כבישים ומסילות, וחיו באהלים פשוטים. בלילות כשהם נחים מעמל יומם היו עסוקים הצעירים בויכוחים אידיאולוגים, עד כלות בשאלות המהפכה והציונות. את הקישור העמוק לאדמת העמק , מצאו הקיבוצניקים בבית הכנסת העתיק שנתגלה סמוך אליהם, ובו אחד הפסיפסים המרהיבים ביותר שנתגלו בישראל, מהתקופה הביזנטית. החקלאות היהודית נמשכת באדמת העמק, מדור לדור.
