אהוד מנור נולד בבנימינה בשנת 1941, למד בארץ ובארצות הברית ועסק בהגשת תוכניות רדיו וטלוויזיה. במהלך השנים הפך מנור לגדול הפזמונאים בישראל, וכתב והלחין למעלה מאלף שירים שליוו את התרבות הישראלית שנות דור. הוא צרב את האהבה לעם ולארץ ב”אין לי ארץ אחרת”, ב”חי” וב”רק בישראל”. ביקש לנחם את העם האבל אחרי מלחמת יום כיפור ב”ללכת שבי אחרייך”. התגעגע לשובו של רון ארד ב”שתבוא”. העלה את זכרו של “אחי הצעיר יהודה” שנפל במלחמת ההתשה, וגם הזכיר את שאר חללי מערכות ישראל בשירים רבים, ובהם “בן יפה נולד” ו”שלושה דורות”. מנור התגעגע לימי התום של בנימינה ב”בית שליד המסילה”, והביא תקווה ב”בשנה הבאה” ב”הלוואי וב”עוד נגיע”. במהלך חייו כתב והלחין מנור כמעט לכל סגנונות השירה והתרבות בישראל. הוא ליווה את ילדי ישראל ב”שלום כיתה א'”, וכתב שירי אהבה ולהיטים כמו “הללויה”, “אבניבי”, “תן לי כוח” ו”העוקד, הנעקד והמזבח”. במקביל, תרגם שירים רבים ועסק בחיבור מחזות. אהוד מנור, חתן פרס ישראל ופרסים רבים נוספים, נפטר בג’ בניסן תשס”ה (15.4.2005).
