פגישה אחת בשוויץ, בעיצומם של ימי מלחמת העולם הראשונה, שינתה את חייו. הרב דוד הכהן (יליד 1887) שמע כי בשל מאורעות המלחמה שוהה באזור הראי”ה קוק. הרב דוד, בוגר ישיבות ליטא, תר אחר האמת ואחר משמעות החיים, תוך שהוא רוכש בקיאות מפליאה בתורת הנגלה והנסתר, כמו גם בכתבי הפילוסופים הגדולים (שאותם קרא בשפת המקור). אחר אותה פגישה הוא חש כי מצא את דרכו. נפשו נקשרה בנפש הרב קוק, והוא הפך לאחד מגדולי תלמידיו ולמי שערך את המורכב והשיטתי שבספריו – ספר “אורות הקודש”. הרב הכהן חיפש כל ימיו דרכים להתעלות ולחידוש הנבואה. הוא נהג בעצמו מנהגי צמחונות, נזירות וקדושה, הרבה להתבודד במדבר יהודה וכתב על תפיסת הנבואה הייחודית לישראל, כמו גם על נושאים רבים בתחומי האמונה והקבלה. במשך שנים ארוכות העביר שיעורי אמונה מורכבים ועמוקים בישיבת מרכז הרב (שאת תוכנית הלימודים השלמה שלה, שלא מומשה לעולם, כתב לבקשת הרב קוק). האמין בתחיית האומה ובגאולת ישראל, וחינך את ילדיו ואת תלמידיו לפעול בכל כוחם לגאולת העם והארץ. נפטר בכ”ח באב תשל”ב (8.8.1972).
