מאז היווסדו ועד היום הוא נחשב כאחד היוקרתיים במלונות ישראל. שליטים, אצילים ורוזנים פקדו ופוקדים את המבנה המהודר של מלון המלך דוד בלב ירושלים. ביום כ”ג בתמוז תש”ו (22.7.1946) התרחשה במלון אחת הפעולות הדרמטיות ביותר במאבק לסילוק הבריטים מארץ ישראל. יחידה של האצ”ל, שפעלה במקום בתאום מלא עם ההגנה (על אף שהתכחשה לאחר מכן לחלקה באירוע), החליטה לפוצץ את המבנה שבו שכנו רבים ממשרדי הממשל והצבא הבריטיים בארץ. חולייה של אנשי אצ”ל, שאנשיה היו מחופשים לפועלים סודניים, הטמינה כדי חלב מלאים בשלוש מאות וחמישים ק”ג חומר נפץ סמוך ליסודות המלון ונמלטה מהמקום תוך חילופי יריות. למרות אזהרות חוזרות ונשנות שמסרו אנשי האצ”ל, נמנעו הבריטים מלפנות את המלון בהעריכם שמדובר בהתראת שווא. בשעה 12:37 קרס כל האגף הדרומי בקול פיצוץ אדיר. למעלה מתשעים הרוגים הוצאו מתחת להריסות, בהם גם יהודים ששהו בבניין. לאחר הפיצוץ פירקה ההגנה את תנועת המרי, ורוב היישוב היהודי התנער ממנו בשל הפגיעה בנפש. למפרע, נראה שהפיצוץ היה בין הגורמים שסייעו ליציאת הבריטים מהארץ.
