“המשדר הצבאי המתחיל היום בפעילותו נועד לשניים: לשמש מכשיר ביטחון והתגוננות, אמצעי קשר מהיר ויעיל לגיוס ואימון לזירוז ולהפעלה של כוחות הסדיר וחטיבות המילואים בכל חטיבות צבא ההגנה לישראל…הוא נועד גם לשמש בצבא מכשיר לחינוך העם והנוער, אמצעי עזר תרבותי לקליטת עולים, להנחלת הלשון, להקניית ידיעת הארץ ותולדות האומה, לליכוד שבטי ישראל, לחישול רצון לאומי ואחריות ממלכתית, להאדרת החזון ההיסטורי של עם ישראל לחיי עבודה, שלום, צדק, חירות ואחווה”. כך פתח שר הביטחון וראש הממשלה, דוד בן גוריון, את שידוריה של תחנת השידור הצבאית גלי צה”ל ביום י”ג בתשרי תש”י (24.9.1950). תוך מספר שנים הפכה התחנה לאחת הפופולריות בקרב קהל המאזינים הישראלי. אנשי תקשורת מקצועיים ליד חיילים צעירים (שלימים הפכו לכוכבי תקשורת) שילבו בין אופי אזרחי לצבאי במסגרת השידורים. במשך השנים נמתחה ביקורת ציבורית רבה על האופי ה”תל אביבי” של אנשי התחנה (שהשתנה במידת מה בשנים האחרונות), על מידת ההתאמה שלה ליעדים שאותם קבע בן גוריון, ועל הצורך העקרוני בתחנה מסוג זה.
