הוא היה מראשי התנועה הדתית־לאומית, שימש כחבר כנסת שנים רבות, תלמיד חכם ונואם מוכשר. אולם יותר מכול נודע מיכאל חזני, שנולד בשנת 1913 כאבי ההתיישבות הדתית. מאז עלייתו לארץ בשנות השלושים ועד יום פטירתו, היה חזני הכוח המארגן, המניע, הדוחף והמקדם של ההתיישבות הדתית־לאומית בארץ ישראל. אל מול קשיים לא פשוטים שהערימו מוסדות היישוב על הקמתם של יישובים דתיים, פעל חזני ללא לאות וסייע להקמת הקיבוצים הדתיים ומושבי הפועל המזרחי. בין היישובים שחזני תרם תרומה מכרעת להקמתם היו טירת צבי, כפר יעבץ, היישובים הראשונים שהוקמו בגוש עציון וברמת גולן לאחר מלחמת ששת הימים ויישובים רבים נוספים. בשנותיו האחרונות כיהן חזני כשר הסעד (כיום משרד הרווחה), והקים את מפעל השירות הלאומי. פעילותו כשר וככלכלן חצתה מגזרים וקבוצות, ודומה שאך סִמלי הוא שנפטר מהתקף לב פתאומי בכ”ג בתמוז תשל”ה (2.7.1975) בטקס חנוכת מרכז רווחה לנשים פלשתיניות בג’נין. לזכרו של חזני הוקם היישוב נצר חזני, שנעקר בשנת תשס”ה מגוש קטיף והוקם מחדש במועצה האזורית נחל שורק